במשך הלימודים של הנדסה תעשייתית בארגנטינה, נפגשו החברים Guillermo Traid ו-Carlos Ruggeri, ומיד הייתה להם תחושה שהם הולכים להיות ביחד גם מעבר לספסל הלימודים. הם הקימו סדנא קטנה בבית ההורים של אחד מהם והתחילו לנסות ולצמצם את כמות הכבלים שבמחשב השולחני הטיפוסי. הם ניסו חומרים שונים וזה הוביל אותם להיבט אקולוגי עם פוטנציאל של צמצום השפעת הזבל האלקטרוני על הסביבה. החברים הקימו חברה לעיצוב מחשבים עם חומרים טבעיים אותם ניתן למחזר או לעשות בהם שימוש חדש. ה- “Arbore AR-One” הוא המחשב הראשון שלהם, עם הרבה פחות כבלים ועם יתרונות של מחשב שולחני שתופס פחות מקום פיזי על השולחן מפני שמסך ה- 19,5 אינצ' ורזולוציה של 1600x900, מוטמע בו. המארז שלו מיוצר מ-Medium Density Fiberboard (MDF) - חומר תעשייתי העשוי משאריות נגריה (נסורת, אבק שיוף וכו'), בציפוי לכה.
למחשב יש אפשרות חיבור פיזי או אלחוטי לרשת, והתקני אודיו חיצוניים. רכיבי החומרה שבו, סטנדרטיים ולכן הוא ניתן לשדרוג, עדכון, תחזוקה ותיקון פשוטים למדי. כל לקוח (המשתמש) בוחר לעצמו את מערכת ההפעלה, את המעבד, את זיכרון ה-RAM, את הדיסק הקשיח ואת לוח האם על פי צרכיו הספציפיים. בהמשך, יצאו החברים גם עם “Ar-Box”, שהוא מיני CPU בגודל 18x 20 x 6 סנטימטר, ובשל העיצוב שלו ניתן
להתקנה אנכית, אופקית, או מאחורי המסך באמצעות מתאם מיוחד. הוא מגיע בשלושה צבעים, מיוצר מחומרים ידידותיים לסביבה, וצריכת החשמל שלו נמוכה יחסית. כרגע, נמצאת בפיתוח גם מקלדת אקולוגית מתבניות עץ במקום פלסטיק, המותאמת לאנשים עם צרכים מוטוריים מיוחדים ומאפשרת לבצע פעולות שונות בלחיצה על מקש אחד בלבד בכל פעם. מחיר מוצרי הסדרה זולים ב-% 30 מהמוצרים הקונבנציונאליים ולעת עתה ניתן להשיג אותם אך ורק בארגנטינה.
לאחרונה זלגו לרשת 3,500 מפתחות הצפנה (פענוח) של כפרה בשם "Chimera", כדי לאפשר לכל מי שנדבק ממנה להיחלץ מהצרה, לפענח את הקבצים המוצפנים מבלי לשלם כופר דרקוני בביטקוין.
את אותן מפתחות הצפנה העלו ככל הנראה מתחרי הפושעים שהפיצו את כימרה. המתחרים החשודים הם יצרני חבילת הכפרות Petya ו-Mischa, אשר טענו שפרצו למערכת הפיתוח של כימרה, גרפו את המפתחות, וגנבו חלק מהקוד. כימרה הוא זן נבזי במיוחד של כפרה, אשר לא רק נועל את הדיסק הקשיח של הקורבן, אלא מאיים להפיץ את קבציו הפרטיים ברשת אם לא ישלם את הכופר.
עדיין לא ברור אם כל המפתחות שהופצו אכן מפענחים את כל המחשבים שנפגעו מהכפרה, אך בחברת האבטחה MalwareBytes, הראשונה שגילתה את הזליגה, אומרים כי ייקח זמן מה לבדוק את כל המפתחות
יוצרי Petya ו-Mischa מצידם, מקדמים את הכפרה הפרטית שלהם, המבוססת על הקוד הגנוב של כימרה ונמכרת לכל פושע סייבר מתחיל השואף להתעשר מכופר בעצמו.
יוצרי כפרות זועמים על יוצרי כפרה מזויפת - כזו שמציגה הודעות אימה, נועלת גישה לקבצים, אך לא באמת מצפינה קבצים בדיסק הקשיח של הקורבן. גם אחרי תשלום הכופר המשתמש לא יקבל את הקבצים בחזרה. ריבוי הכפרה המזויפת מסוגלת לחסל את האמונה בקהל הקורבנות,שתשלום הכופר יחזיר להם את המידע.
ב-Computer Weekly פורסמה לפני שבוע עמדתו של Chris Dye מחברת האבטחה Glasswall בנושא השפעת הפריצות למחשבים על ארגונים קטנים ובינוניים. יים. ארגונים אלו מהווים %99.3 מכלל הסקטור הפרטי בממלכה המאוחדת. מרבית העסקים מסוג זה (%82), מאמינים שהם קטנים מדי וחסרי עניין בעבור פושעי סייבר. אך למרות זאת, חושב כי הם מהווים מטרה לפריצות בהיקף של כ-7 מיליון פעם בשנה. וזה עולה לכלכלה הלאומית לא פחות מ-5.26 מיליארד לש"ט כל שנה. הנזק פר מקרה עולה משנה לשנה, כך שב-2014 הפסיד כל עסק בממוצע £115,000, ובתחילת 2015 ההפסד הממוצע הגיע ל-£310,800. לדברי דיי, "למרות ש-%23 מן העסקים הקטנים והבינוניים הבינו את פוטנציאל הנזק של הפשע הקיברנטי, יותר מדי מהם עדיין נשענים על טכנולוגיה מיושנת המספקת אבטחה היקפית בלבד ומתעלמת מאיומים מבוססי קובץ". אבטחת תוכן הקבצים מטפלת באיומים מבוססי קובץ ועוסקת בשיתוף קבצים, אחסון קבצים נייד, ושירותים כגון SharePoint. פורצי סייבר מתקדמים יכולים לשנות קבצים שונים ולשגר באמצעותם מתקפות רשת למערכות חיוניות בארגון. לרוב, הקבצים הללו הם מסוגים נפוצים ונשלחים באמצעות דואל. פתרונות כמו פיירוול וסריקת דואל לא מצליחות לעצור קוד זדוני שכזה. מתקפות מבוססות קבצים מהוות על פי דיי, %94 מכל הפרצות למערכות עסקיות והשיעור עולה מדי שנה. המתקפות מצליחות הודות לטכניקות שונות ומוצלחות של הנדסה חברתית, המגלות מיני מידעים - מפרטים אישיים של עובדים ועד מידע על מערכות המחשב של החברה, גרסאות תוכנה בשימוש ועוד ועוד.
ב-25/5/18 תיכנס לתוקף הרגולציה הכללית להגנה על המידע של האיחוד האירופי - כלומר, כל חברה העובדת עם מידע הקשור לתושבי אירופה תצטרך לעבוד על פי תקנות אלו. זה יהיה החוק הגלובאלי הראשון של הגנה על המידע. תקנות אלו מרחיבות את ההגדרה של "מידע אישי" לכל דבר שניתן להשתמש בו בכדי לזהות אדם - כולל, למשל, מידע גנטי, תרבותי, כלכלי, או מנטאלי. כמו כן, הן מחמירות את התנאים לקבלת אישור קביל לשימוש במידע אישי. היכולת להוכיח שקיבלת אישור קביל להשתמש במידע יהיה כנראה אחד האתגרים הקשים ביותר מתוך מכלול ה-GDPR. זה מתחיל בשפה בה ישתמשו הארגונים כדי לבקש את האישור ולהסביר את השימוש שיעשה במידע. זה ממשיך בכך שחוסר תשובה כבר לא מהווה הסכמה. מומחים במערכות אישור חושבים כי מרבית מנגנוני האישור בשימוש כיום לא יתאימו לדרישות ה-GDPR. גם רשויות ציבוריות המשתמשות במידע אישי יצטרכו למנות אחראי להגנת המידע (Data protection officer - DPO) לביצוע בדיקות סדירות ושִׁיטָתִיות של עיבוד מידע בקנה מידה גדול. האיגוד הבינלאומי של מקצועות הפרטיות בדק ומצא כי באירופה בלבד יהיה צורך להכשיר ולמנות 28,000 אחראי הגנה על המידע בשנתיים הקרובות. זה כולל גם את גרמניה, בה קיימת כבר חובת מינוי DPO בכל ארגון עם יותר מ- 10 עובדים. פשוט מאוד, מפני שקיימים ארגונים רבים עם פחות מ-10 עובדים, אשר מעבדים מידע של אלפי אנשים ונמצאים בסיכון גדול יותר מאשר ארגונים גדולים. ה-GDPR קובע כי לפני כל פעילות, חובה לבצע תסקיר השפעה על הפרטיות (Privacy impact assessments - PIAs)על מנת לצמצם את הסיכון לבעלי הפרטים במקומות בהם קיים סיכוי גבוה להפרת הפרטיות. זה אומר שעוד לפני שארגונים יתחילו פרויקטים הכרוכים במידע אישי, יהיה עליהם לערוך תסקיר השפעה על הפרטיות ולעבוד עם האחראי על פרטיות המידע כדי להבטיח שהם פועלים על פי התקנות ככל שהפרויקט מתקדם. GDPR משלב מספר חוקים אירופיים המחייבים דיווח על פרצות אבטחה בתחום הנתונים האישיים. הרגולציה תדרוש מארגונים ניטור מתמיד אחר פרצות במידע האישי ולדווח לרשויות המקומיות תוך 72 שעות מכל גילוי פריצה. הארגונים יצטרכו לוודא שיש בידיהם את הטכנולוגיות והתהליכים שיאפשרו להם איתור ותגובה מידית לכל פרצה. הזכות להישכח שכמעט ולא מכובדת כיום, תעמוד גבוה בסדר הדרישות החדשות. ארגונים יחויבו שלא לשמור מידע למשך יותר מהנדרש באופן בסיסי למטרה עבורה המידע נמסר. למשל, אם בצעתם עסקה באשראי, קיבלתם את השירות או המוצר שביקשתם, התשלום נפרע ואין תלונות לקוח או ספק על אותה עסקה, אין עוד צורך לשמור את כתובת המשלוח, פרטי אימות הזהות וכו'. באותה מידה יחויבו הארגונים למחוק ממסדי הנתונים שלהם כל נתונים אישים לפי דרישת נושא הנתונים. כל זה אומר שיהיה על הארגונים לקבל אישור חדש לפני שהם משנים את הדרך בה משתמשים בנתונים שאספו עד כה. הם גם יצטרכו להבטיח שהם מסוגלים לתת מענה לבקשות השונות מצד נושאי המידע. דרישות הרגולציה החדשה נוגעות בכל ארגון המספק שירותי עיבוד מידע, כך שגם ארגונים שרק מספקים שירותים ועובדים עם מידע אישי, יצטרכו להתאים את עצמם לתקנות כגון צמצום המידע. בפני מפתחי התוכנה יעמוד האתגר לפתח מוצרים המסוגלים למחוק באופן יסודי כל פריט מידע נדרש. החל מ-2018 כל רשות להגנת המידע באירופה תוכל לתבוע ארגונים המפרים את התקנות, לא משנה היכן הם מבוססים, וזה יתכן יפגע בחברות גלובאליות המבוססות בארה"ב. מצד שני, עבור ארגונים בעלי פעילות בינלאומית, יהיה יותר קל להתמודד עם רשות אחת מאוחדת במקום להתייחס למערכות החוקים של כל מדינה אירופית.
לוחות המעגלים מודפסים או פי סי בי (printed circuit board - PCB) נראו לנו תמיד כמו משחק, מבוך של קווים ונקודות ליצורים זעירים, או כמו ערים ממוזערות הלוחות מורכבים משכבה דקה של חומר מוליך ש"הודפס" על גבי משטח מבודד. הרכיבים האלקטרוניים האינדיבידואליים מולחמים למעגלים המחוברים זה לזה. בשולי הלוחות קיימים מחברים ללוחות אחרים או להתקנים חשמליים כמו למשל, מתגים. לוחות המעגלים המודפסים התפתחו ממערכות חיבור חשמליות שפותחו בסביבות שנת 1850. במערכות אלו השתמשו תחילה בפסים או מוטות דקים של מתכת בכדי לחבר בין רכיבים חשמליים גדולים שהותקנו על כני עץ. עם הזמן, הוחלפו פסי המתכת בכבלים המחוברים לברגים, והכנים במארזי מתכת. ובכל פעם נדרשו עיצובים יותר קטנים וקומפקטיים כדי לתת מענה לצרכים של פיתוחים חדשים. Thomas Edison ניסה את כוחו בשימוש מתכות על גבי נייר פשתן, ו-Arthur Berry אף רשם פטנט בבריטניה על שיטת הדפסה-חריטה של מעגלים חשמליים ב-1913. ב-1925 הגיש Charles Ducas בקשה למשרד הפטנטים של ארה"ב עבור שיטה ליצירת מסלול חשמלי ישיר על גבי משטח מבודד באמצעות הדפסה עם דיו מוליך דרך שבלונה. משם השם "מעגלים מודפסים" או "חיווט מודפס". 18 שנים לאחר מכן, נרשם באנגליה פטנט על שיטת תצריב של התבנית המוליכה (או מעגל) על גבי שכבת רדיד נחושת מודבקת לבסיס מבודד ומחוזק באמצעות זכוכית. השיטה לא הפכה פופולארית עד לשנות החמישים, כאשר הטרנזיסטור הגיע לשימוש מחסרי. עד לאותו רגע, הגודל של צינורות הריק ומרכיבים אחרים היו כה גדולים ששיטות ההרכבה והחיווט המסורתיות היו מספיקות. בואם של הטרנזיסטורים שינה את העולם, הרכיבים הפכו מאוד קטנים, והיצרנים התחילו להדפיס לוחות של מעגלים כדי לצמצם את גודל החיווטים האלקטרוניים.
בין אם הלוח ממלא תפקיד אחד בלבד או מספר תפקידים, הוא יכול להיות בנוי בשלוש צורות עיקריות: חד צדדי, דו צדדי ורב שכבתי. בלוחות החד צדדיים כל הרכיבים נמצאים בצד אחת של המצע. כאשר מספר הרכיבים גדול מדי לצד אחד בלבד, מדפיסים אותם בשני הצדדים. ניתן להתקין חיבורים חשמליים בין המעגלים של שני הצדדים על ידי ניקוב במקומות מתאימים וציפוי את פנים הנקבים בחומר מוליך - שיטת ה"חורים". לוחות רב שכבתיים משתמשים ברבדים שונים של מעגלים מודפסים המופרדים ביניהם עם שכבות בידוד. הרכיבים שעל פני השטח מחוברים לאחרים באמצעות נקבים מצופים המוליכים למעגל הנדרש הנמצא בין השכבות. ארכיטקטורה זו מפשטת את תבנית המעגלים.
השיטה הישנה לחבר בין המרכיבים על גבי לוח היא טכנולוגיית החורים שציינו קודם, לכל רכיב יש חוטים דקיקים המועברים דרך המצע ומולחמים לרפידות חיבור בצד השני. כוח המשיכה והחיכוך בין החוטים ודפנות החורים מחזיק את החלקים במקום עד לרגע שהם מולחמים. הטכנולוגיה והשימוש שלה בלוחות רב שכבתיים נרשמה כפטנט בארה"ב ב-1961 והובילה באמצעות הגברת הצפיפות של הרכיבים והמסלולים החשמליים, לעידן חדש בעיצוב לוחות PCB. שיטה חדשה יותר היא ה-surface mount technology, בה יש לכל רכיב "רגליים" קצרות ועבות בצורת L או J, הנוגעות ישירות במעגלים המודפסים. הם מודבקים נקודתית במקומם באמצעות משחת הלחמה המורכבת מדבק, ממיס ולָחַם (מתכת או נתך הנִתכים בטמפרטורה נמוכה ומשמשים להלחמה) - עד אשר הלחם נמס (עובר reflow) בתנור לקיבוע החיבור. למרות שטכניקה זו דורשת יותר זהירות במיקום הרכיבים, היא חוסכת את זמן ביצוע החירורים ואת המקום שתופסות רפידות החיבור. קיימים שני סוגים נוספים של הכנת מעגלים בלוחות: המיקרוצ'יפים או מעגלים מוטמעים (integrated circuits, IC) מבצעים פעולות דומות ללוח מעגלים מודפסים, אלא שהוא מכיל יותר מעגלים ורכיבים אותם "מגדלים במקום" בשיטות אלקטרו כימיות , על גבי השטח של שבב סיליקון קטן מאוד. והמעגלים ההיברידיים נראים כמו לוחות של מעגלים מודפסים אך מכיל רכיבים שגודלו על גבי שטח פני המצע במקום להניח ולהלחים אותם עליה. כל תכנון המעגלים הוא כמובן ממוחשב היום, ותוכנה מיוחדת מסייעת בעיצוב תבנית המעגל על גבי הלוח, עם מרחק בין מסלולים מוליכים של מילימטר או פחות. מיקום החורים מתוכנן גם הוא בצורה כזו, והמידע מתורגם לפקודות בעבור מכונת קידוח מופעלת מחשב או למלחם האוטומטי המשמש בתהליך הייצור. כאשר הגרסה הסופית של המעגל מוכנה, מדפיסים תשליל ממנה בצורה ובגודל אמיתי ומדויק של הלוח, על גבי דף פלסטי. בדף זה החלקים שאינם חלק מהמעגל המודפס מופיעים בשחור, והמעגל מופיע שקוף.
פיבר-גלס מחוזק בשְׂרָף אפוקסי ומודבק בצד אחד לרדיד נחושת הוא החומר הנפוץ ביותר לייצור לוחות. יש גם לוחות זולים יותר, בד"כ למכשירי חשמל ביתיים, המיוצרים מנייר מחוזק בשרף פנולי ורדיד נחושת. המעגלים עצמם עשויים נחושת, והם מונחים על או חרוטים מתוך המצע כדי להשאיר את התבנית הנדרשת. המעגלים מצופים בשכבת בדיל-עופרת דקיקה כדי למנוע חמצון. את "אצבעות" המגע מכסים בבדיל-עופרת, מעל זה ניקל, ומעל זה זהב כדי להגיע למוליכות מיטבית. תהליך הייצור וההרכבה מתבצעים בסביבה נקייה במיוחד, בכדי למנוע זיהום האוויר והרכיבים.
חומר ההלחמה של החיבורים החשמליים מכיל עופרת, הנחשב לחומר רעיל. אדי העופרת נחשבים סיכון לבריאות ופעולות ההלחמה נעשות בסביבה סדורה. את האדים חייבים להוציא ולנקות לפני שחרורם לאטמוספרה.
מוצרים רבים המכילים לוחות עם מעגלים מודפסים הופכים למיושנים תוך שנה או מעט יותר. קיים סיכון שמוצרים אלו יכנסו לזרם הפסולת הרגילה, יגיעו למטמנות ויזהמו את הסביבה. הדאגה למחזור מוצרים אלקטרונים כוללת שפוץ וחידוש מוצרים ישנים ומכירה ללקוחות עם דרישות נמוכות יותר במחיר נוח יותר. מוצרים אלקטרוניים אחרים מפורקים וחלקיהם או החומרים הגולמיים משמשים שנית למוצרים אחרים. בארצות אירופיות מסוימות, החוק דורש מהיצרנים לרכוש מחדש את המוצרים המשומשים ולדאוג לבטיחות הסביבה לפני סילוק השאריות. בעבור יצרני אלקטרוניקה, זה אומר להסיר את חומר ההלחמה בלוחות האלקטרוניות. לשם כך נדרש תהליך יקרר, אשר מחירו מדבן את הפיתוח של תחליפים בלתי רעילים. אחת הגישות מציעה להשתמש בחומרים פלסטיים מוליכים כדי להחליף חוטים והלחמות.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין..
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.