מבחינה משפטית חברות ותאגידים הם "ישויות" למטרות רווח.אך גם ישויות מנוהלות על ידי אנשים. למספר חברות ותיקות, גדולות ועשירות שקיימות עד עצם היום הזה - ופעילות בישראל - יש עבר מוכתם של שת"פ עם המשטר הנאצי. ביניהן General Motors, BMW ונוספות. כך כתב הסופר היהודי-אמריקאי אדווין בלאק, בעבודתו על הקשר של IBM לשואה: "האנושות בקושי שמה לב כאשר קונצפט המידע המאורגן באופן מסיבי הפך לאמצעי של שליטה חברתית, לנשק מלחמתי, ולמפת דרכים של הרס קבוצתי". השבוע העסיק אותנו הסיפור שהוא מספר, וכאן עבורכם תמצית:
לפני 82 שנה, בסוף ינואר 1933, עלה היטלר לשלטון. למימוש שנאתו ליהודים מצא שותף מועיל בנשיא IBMהאגדי Thomas J. Watson - איש תמים, אוטוקרטי ומשתוקק לרווחים. (אותו וואטסון שטבע את המוטו "Think" של IBM) לראשונה בהיסטוריה, זכה מנהיג אנטישמי להשתמש באוטומציה. הסטטיסטיקאים בשירות הקיסרות הגרמנית השלישית, השתמשו בכלי המקצוע לזיהוי קורבנותיהם, לתכנון ורציונאליזציה של יתרונות השמדתם, לארגון רדיפתם, ולמדידת יעילות רצח העם.
ב-IBM הוקסמו מעולם ומלואו של האפשרויות הטכניות של עצמם, עד כדי שאימצו משפט מנחה תאגידי חסר מוסר: "אם ניתן לעשותו, יש לעשותו". למדענים ולטכנאים בעלי כוח בתעשייה, האמצעים היו חשובים יותר מהמטרות. השמדת העם היהודי הפך פחות חשוב לאור העובדה ששיכרון ההישגים הטכנולוגיים של IBM רק התגמד לצד הרווחים הצפויים. מטרה נאצית מרכזית בתקופת עלייתו של היטלר, הייתה לזהות ולהשמיד את 600,000 היהודים הגרמנים. עבור הנאצים, יהודים לא היו רק מי שקיים את היהדות, אלה מי שבעורקיו זרם דם יהודי - ללא קשר להתבוללותו, נישואין לבני זוג לא יהודים, פעילות דתית או אפילו המרה לנצרות.
The Holocaust Memorial in Berlin. Courtesy of TripAdvisor
כ–100,000 יהודים השתתפו במלחמת העולם הראשונה וכ–12,000 יהודים נהרגו בקרבות. בשנות העשרים היו כ–500,000 יהודים בגרמניה. %40 מהם התבוללו. היה להם שוויון חברתי והם נטמעו בחברה הגרמנית במעמד הבינוני ומעלה. היטמעותם בחברה הבורגנית נתמכה על אידיאל הבילדונג. הם מילאו תפקיד מפתח ברפובליקת ויימאר.
רק לאחר זיהוי היהודים, ניתן יהיה לסמן אותם להחרמת נכסים, ריכוז בגטאות, גירוש, ובסופו של דבר השמדה. עבודת המִפתוּחַ המוצלב של סריקת רשומות קהילתיות, כנסייתיות וממשלתיות של דורות לרוחב המדינה הגרמנית ולאחר מכן לרוחב אירופה, הייתה כה מונומנטאלית, שהיא דרשה מחשב. כאשר גרמניה החלה במסע סיסטמתי לשלילת זכויות כלכליות ליהודים, ולאחר מכן החלה את פינוי היהודים האירופים, המטלה הייתה כה מרשימה שהיא דרשה מחשב. כאשר הפתרון הסופי חיפש להעביר יהודים בצורה יעילה מן הגטאות למחנות המוות לאורך פסי הרכבת, עם תזמון כה מדויק שהקורבנות יוכלו ללכת ישירות מקרון הרכבת אל תוך תא גזים פנוי שחיכה להם, הקואורדינציה הייתה כה מורכבת עד שדרשה מחשב. רק שבשנת 1933, לא היו מחשבים. עם זאת, המצאה אחרת כן הייתה קיימת: הכרטיס המנוקב של IBM ומערכת מיון הכרטיסיות - המבשרת על בוא עידן המחשב. חברת IBM, באמצעות חברת הבת הגרמנית שלה, הפכה את תוכנית השמדת היהודים של היטלר למשימה טכנולוגית שהחברה רדפה בהצלחה מצמררת. IBM-גרמניה, על צוותה וציודה, תכננה, ביצעה וספקה את התמיכה הטכנולוגית שהרייך השלישי דרש כדי להשיג את מה שלא נעשה בעבר: אוטומציה של הרס אנושי. יותר מ -2,000 ערכות מולטי-מכונה נשלחו לרחבי גרמניה, ועוד אלפים בכל רחבי אירופה הכבושה. מבצעי מיון כרטיסים הוקמו בכל מחנה ריכוז גדול. אנשים הועברו ממקום למקום, באופן שיטתי הועבדו למוות, ושרידיהם קוטלגו באוטומציה קרה כקרח. IBM גרמניה או בשמה של אותם ימים: Deutsche Hollerith Maschinen Gesellschaft - (בקיצור Dehomag) לא רק מכרה את המכונות וזהו. בידיעת חברת האם בניו יורק, הם עיצבו את המכונות המורכבות והאפליקציות המיוחדות בהתאמה ללקוח ובהתלהבות מרובה, כהתחייבות רשמית של ארגון. ההנהלה הבכירה של Dehomag הייתה מורכבת מנאציים גלויים שנעצרו לאחר סוף המלחמה. IBM ניו יורק ידעה תמיד, מאז 1933 שהיא מפלרטטת ועושה עסקים עם צמרת המפלגה הנאצית. תהליך העבודה של Dehomag מול הלקוח, כלל פיתוח ובדיקות מוצר, ליסינג של המכונות, תחזוקה ושדרוג על ידי הספק היחיד. וכן, הכשרת המפעילים באמצעות סניפים, והפעלת מפעלי נייר כדי לייצר כ-1.5 מיליארד כרטיסים מנוקבים בשנה בגרמניה לבדה. במטה המרכזי של IBM בברלין, נשמרו העתקים של ספרי הקוד, כפי שכיום נשמרים גיבויים למחשבים בכל משרד שירות של IBM.
חברת המקור של IBM נוסדה ב-1898 על ידי בנו של מהגר מגרמניה, הסטטיסטיקאי והממציא האמריקאי Herman Hollerith, כחברה לארגון ועריכת מידע של מפקדי אוכלוסיה. מפקדים היו העסק שלהם. עם החיבור לגרמניה הנאצית, המפקד והרישום קיבלו משימה חדשה. IBM גרמניה המציאה את רישום המפקד הגזעי: לא רק הזיקה הדתית, אלא שושלת חוצה דורות. כך הייתה תאוות הנתונים הנאצית. לא רק לספור את היהודים - אף לזהות אותם רישום אנשים ונכסים היה רק אחד מן השימושים הרבים שגרמניה הנאצית מצאה לממייני המידע המהירים. סביב מאגרי מידע אורגנה הקצאת המזון, שאפשרה לגרמניה להרעיב את היהודים. עבודת פרך נוהלה באמצעות כרטיסי ניקוב. הכרטיסים הניעו את הרכבות בזמן וקטלגו את המטען האנושי שלהן. הרכבת הגרמנית, הלקוח הגדול ביותר של Dehomag, עבדה ישירות עם ההנהלה הבכירה בברלין. Dehomag תחזקה מערכות כרטיסי ניקוב במחסני הרכבת ברחבי גרמניה, ומאוחר יותר על פני כל אירופה. נציגי חברת האם ביקרו כל הזמן בברלין או ג'נבה, דאגו לאינטרסים התאגידיים, אך העדיפו שלא לדעת את הגרוע ביותר. פקודת היום הייתה "אל תשאל, אל תספר". כאשר החוק האמריקני הפך את הקשר הישיר לבלתי חוקי, הקשר נעשה באמצעות המשרד השוויצרי של IBM, שסיפק למשרד בניו יורק מידע רציף והתכחשות אמינה.
התפקיד של IBM כשותף לפשע ברצח ההמוני של הצוענים ברומניה והתפקיד של המשרד השוויצרי, חזרו בתחילת האלף הנוכחי לחדשות. IBM סירבה להשיב להאשמות שהחלו להתפרסם בפברואר 2001 - של סיוע ביודעין לרדיפה ולהשמדה של יהודי אירופה ישירות מניו יורק ובאמצעות חברות הבת באירופה המנוהלים באמצעות המשרד בשוויץ. אבל, בית דין בשוויץ קיבל ביוני של אותה שנה תביעה מטעם המטה הבינלאומי להכרה ופיצוי הצוענים. השופט קבע כי הדיוק, המהירות והאמינות של מכונות IBM, במיוחד אלו הקשורות למפקדים שעשו הנאצים על האוכלוסייה הגרמנית והביולוגיה הגזעית, זכו לשבחים בפרסומי Dehomag עצמה, שהייתה סניף של המשיבה IBM. כך שסביר להסיק כי הסיוע הטכני של י.ב.מ. אפשר את משימות הנאצים בביצוע פשעיהם נגד האנושות, כולל מעשים הקשורים לראיית חשבון וסיווג על ידי מכונות IBM שנוצלו במחנות הריכוז עצמם.
דוברי IBM הצהירו תמיד שלא הייתה לחברה מידע על השימוש שניתן למכונות מתוצרתה, בניגוד למה שאמר בזמנו לחוקרים האמריקנים מנהל משרד IBM בג'נבה. הוא לא הגדיר את השלוחה האירופית כסניף עצמאי, אלא כמשרד קישור שיישם את ההחלטות העסקיות שנעשו ב-IBM ניו יורק. בכלל, שוויץ הייתה מדינת הקישור המסחרי של היבשת במשך כל מלחמת העולם השנייה. החוקים השוויצריים תמכו בסודיות, בניטראליות וברצון לסחור עם האויב, והפכו את המדינה למחסן המועדף לרייך השלישי של נכסים גנובים, ולמרכז התככים המסחריים מהתקופה הנאצית.
מפקד האוכלוסין שנערך ברומניה ואפשר את רצח מאות אלפי צוענים, לא היה באחריות Dehomag. זה
כרזת Dehomag משנת 1934 "ראה את הכל עם כרטיסי ניקוב של Hollerith"
היה פרויקט שקודם,צויד ונוהל ישירות על ידי חברת האם בארה"ב. רומניה שוחררה מהשליטה הפשיסטית באוגוסט 1944 על ידי כוחות רוסיים. כחודש לפני כן, נשלח מברק ממשרד IBM בבוקרשט למשרד בג'נבה, ובו ביקשו לארגן בדחיפות הגנה לנכסים ולצוות עובדי החברה. ב-1945 רומניה נמצאה אחראית לפיצויי מלחמה, מתוכם 20 מיליון דולרים לתשלום תביעות אמריקאיות, 50 מיליון דולרים לטענות של בריטניה, וכ-300 מיליון דולרים לטענות של רוסיה. ונחשו מי עוד ביקש פיצויי מלחמה? IBM דרשה פיצוי של $151,383.73, סכום שכלל בתוכו $37,946.41 בגין נזקים למכונות Hollerith. IBM סייעה גם בטיהור האתני של הצוענים בצ'כוסלובקיה, כאשר נציגיה העסקיים בפראג היו עורך הדין של החברה Stefan Schmid, והמנכ"ל האירופי של IBM John Holt - שניהם פעלו כנציגים ישירים של IBM ניו יורק.
במחנות הריכוז, הקוד ליהודים במערכות IBM היה 8, הקוד לצוענים היה 12. הוצאות להורג כלליות היו קוד 4, מוות בתאי הגזים היה 6. רק יהודים וצוענים נרצחו בצורה סיסטמתית בתאי הגזים.
מכונות IBM נדרשו לשירות באתר, בדרך כלל סמוך למחנות ריכוז (אושוויץ, מאוטהאוזן, דאכאו...). המכונות לא נמכרו אף פעם, הן תמיד נשארו רכוש של IBM.
במהלך שנות המלחמה, הביקורות הפנימיות של IBM קבעו שההתכתבויות הקשורות לעסקים באירופה, בעיקר באמצעות המשרד בג'נבה, זויפו לעיתים קרובות. זויפו התאריכים, הוראות חוזה תוקנו כדי להסתיר את העובדות האמיתיות. יומנים וכרונולוגיות מטעים נשמרו. במקרים מסוימים, התכתבויות שלמות נעלמו. למרות שהביקורות הפנימיות דיווחו על תבנית של אי סדרים, הפעילות נמשכה. לאחר תום המלחמה, המנכ"ל הוברח חזרה לארה"ב למרות שהוא היה מבוקש על ידי השלטונות. התאגיד תמיד התעקש להסתיר את רשומות משרדיו בשוויץ, פולין, רומניה ו-Vichy הכוללות הספקת חלקי חילוף לשלטון הנאצי. ב-1999 חברת History Associates ממרילנד, המתמחה בשירותי ארכיון, הודיע בניוזלטר ללקוחות כי קיבלה על עצמה פרויקט חדש: "עיבוד עבור תאגיד IBM של 8,500 רגל קוב של חומרים ארכיונים ממקורות החברה ועד שנות התשעים". הציטוט נרשם בהמשך לכתבה על "תאגידים אמריקנים חוקרים את הקשרים עם חברות הבת האירופיות במלחמת העולם השנייה". אותם 8,500 רגל קוב מכילים אולי את הראיות לפעילות הפסולה שנמצאים באדמת אמריקה, ולא את אלפי קופסאות שנשארו באירופה.
ב-2002 דובר מטעם IBM הגיב לשאלות בנושא ואמר: "אנחנו חברה טכנולוגית, לא היסטוריונים".
מוצאים דמיון בין האילוסטרציה לזו של הכתבה הקודמת? שלטונות ניזונים ממידע שנאסף בשטח. אחרי שנים של ויכוחים השר ארדן מתעקש השבוע להתקדם בפרויקט של תעודת הזהות הביומטרית השנואה, ידע זה כוח, אבל לא רק עבור השלטונות. מצלמות אבטחה כיום נפוצות יותר מאי פעם. מעבר למוסדות ציבור ולמתקנים ביטחוניים, גם בתי מגורים וחנויות זקוקים להן. ולא פחות חשוב: יכולים להרשות לעצמם להחזיק אותן.
טכנולוגיית האבטחה בווידיאו התפתחה והפכה לקלה יותר ליישום מאי פעם. גם איכות הצילום השתפרה, מן המערכות הדיגיטאליות המסורתיות ברזולוציה של 720 ו-1080 פיקסלים, לפתרונות HD עם מצלמות מגה-פיקסל ולאחרונה אף פתרונות אולטרה-HD של 4K.
טכנולוגיות משופרות אלו קולטות תמונות ברורות יותר, התיעוד מדויק יותר, זה מקל על הזיהוי של משיגי גבול ותורם להרתעה ובלוחמה בפשע. בלי קשר לאיכות המצלמות עצמן, לב הפתרון במערכות אבטחה ממוחשבות הוא הדיסק הקשיח, המקום בו נשמרות ההקלטות. כדי להגיע לפתרון יעיל, חשוב לבחור דיסק קשיח בנפח מספיק שיספק זמן אחסון סביר. פוטנציאלית, הדיסק הקשיח יכול
מצלמות דיגיטאליות קולטות תמונות כפיקסלים, יחידות מידע בגרפיקה ממוחשבת. מגה-פיקסל אחד שווה מיליון פיקסלים. תמונות דיגיטאליות עשויות אלפי תמונות קטנטנות אלה. ככל שתמונה מורכבת מיותר פיקסלים כך איכותה, הרזולוציה שלה, גבוהה יותר. הרזולוציה מתייחסת למימדי ההדפסה ולדיוק של התמונה כאשר צופים בה במסך מחשב ב-%100 הגודל. מספר המגה-פיקסלים הוא רק אחד ההיבטים הקשורים לאיכות של מצלמה, או לאיכות האמיתית של צילום שהיא מסוגלת לצלם. גם גרומים כגון חיישן ומעבד המצלמה, והאיכות האופטית של העדשה, משחקים גם הם תפקיד חשוב.
להפוך לנקודת כשל בודדת שתפיל את כל רשת האבטחה במידה ויפסיק לפעול. ככל שאיכות הצילום גבוהה יותר, הקבצים שנשמרים גדולים יותר, פירושו שנדרש דיסק קשיח גדול יותר להבטיח יכולת שמירה מתמשכת של הוידיאו.
אחת השגיאות הנפוצות ביותר בתחום היא להשתמש בדיסק קשיח שלא נועד לסביבה גבוהת הדרישה של אבטחה בווידיאו. כאשר הדיסק כושל, או המידע משתבש, הצילומים ילכו לאיבוד.
מחשב משרדי נועד לעבוד את 8 השעות שלו ביממה, במשך 5-6 ימים בשבוע, 52 שבועות בשנה פחות חגים וחופשות. לעומת זאת, מערכת אבטחה עובדת ללא הפסקה 24/7, 365 ימים בשנה. מרבית המחשבים השולחניים הנפוצים לא נועדו לעמוד בעומס של סביבה בפעולה מתמדת. במערכות אבטחה רצוי להתקין דיסקים מתאימים לעומס שלהן. דיסקים המתאימים למחשבים שולחניים אינם מסוגלים בדרך כלל להתמודד עם מצלמות מרובות. רשתות אבטחה כוללות מספר מצלמות, המצלמות מצלמות כל הזמן ובו בעת המערכת גם מאפשרת playback, מה שדורש מהדיסקים לקרוא ולכתוב מידע בו זמנית. מצלמות אנלוגיות רגילות דורשות כ-1עד 1.4GB קיבולת לכל מצלמה עבור 24 שעות הקלטה. למצלמות HD ו-Ultra-HD דרוש נפח אחסון הרבה יותר גדול. דיסקים מתאימים למערכות המתקדמות עומדים באתגרים אלו וגם מצליחים לצמצם את צריכת החשמל, להבטיח אמינות, זמינות ושלמות המידע. הם מכילים טכנולוגיה המצמצמות את פספוס הפריימים, משפרים את הפלייבק ומאפשרות הוספה של דיסקים נוספים. הם כמובן מסוגלים להתמודד עם סטרימים סימולטאניים של מצלמות מרובות לדיסקים מרובים ברשת אחת.
מצלמות אבטחה הן חלק בלתי נפרד ממערכות אבטחה פיזיות יעילות. לעיתים אנו מקבים למעבדה דיסקים קשיחים שכשלו או עברו מניפולציה בלתי מורשית, וכתוצאה מאלו חסרים פריימים חיוניים ללקוח. בקולנוע קיימות דוגמאות רבות בהן נגנבות קלטות או נמחקים קבצים שהכילו רגעי הקלטה קריטיים. במציאות לא כל כך קל להעלים חלקי הקלטות מבלי להשאיר סימנים שחוקר פורנזי מסוגל לזהות.
אחד מעקרונות הברזל של האתיקה הרפואית הוא ראשית, אל תגרום נזק. לקוחות המגיעים פעם ראשונה לצ'יף מודאגים לגורל המידע שאבד להם, וחוששים מהאפשרות שבמהלך העבודה המצב יחמיר. במקרים מסוימים, חששותיהם מוצדקים, אך לא מהסיבה אשר לה הם מתכוונים. דיסק קשיח שנגרם לו נזק פיזי נמצא בסלאלום של הידרדרות. כל פעולה נוספת שתעשה במחשב כאשר הוא דלוק - העלאת מערכת ההפעלה, גלישה באינטרנט, קבלת מיילים - מזרזת את התהליך ומחמירה את הנזק לראשי הקריאה ולצלחות המידע. גם דיסק ממנו נעלמו קבצים מבלי שיגרם קודם לכן נזק פיזי, נמצא במצב רגיש בו כל פעולה מסוגלת לכתוב על אותם קבצים ולדרוס אותם למוות. סוג זה של פעולות אינן מתבצעות במעבדה. בכלל, הגישה לדיסק אינה אותה גישה בערוצי התקשורת של המחשב. ובפרט, כל תמרון שיעשה למידע לא יתבצע על גבי מערכת המקור. הצעד הראשון אליו שואף הטכנאי הוא העתקת תוכן הדיסק הקשיח למערכת חלופית. בעותק של המידע -ולא במקור - יערכו חיפושים ושינויים. זאת, מפני שגם במעבדה להצלת נתונים האתיקה מכתיבה: ראשית, אל תגרום נזק
בן 53 מ-Wisconsin, ארה"ב מכר את מחשבו לזוג מהעיר Crystal Lake. אך לאחר זמן מה הוא פנה אליהם שוב, בבקשה להסיר את הדיסק הקשיח. פנייתו עוררה את חשדם של בני הזוג, אשר ערכו בדיקה מעמיקה של הדיסק. כך התגלו חומרים גרפיים קשים מעולם הפדופיליה. התגלית הובילה לתפיסתו של בעל המחשב Jeffrey Vesely והעמדתו לדין. הנ"ל הורשע בגין אחזקת חומרים פורנוגראפיים של ילדים ופעוטות ותקיפה מינית של שתי ילדות שהתגוררו בסמיכות לביתו, בין השנים 2003 עד 2011. ווסלי נידון השבוע ל-38 שנות מאסר.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין. תנאי השימוש
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.