פעם שמרנו צילומים שפותחו מפילם או שגזרנו מעיתון, באלבום, או בקופסא. היום, בזמן שאנו מצלמים ומעלים לרשת צילומים דיגיטאליים, צריכות להדהד לנו בין האוזניים שתי ההזהרות הידועות: 1. כל מה שקיים ברשת נמצא ברשות הכלל. גם אתרים מוגני סיסמא פגיעים, ותמיד קיימת סכנת פריצה ושימוש בלתי הולם בתמונות שהעלנו. 2. החומר חי ברשת לנצח. לאחר ההעלאה, קשה מאוד להעלים תמונות מביכות או בלתי הולמות, שכבר הועתקו על ידי גולשים זריזים, או על ידי crawlers (זחלני רשת, המשמשיםליצירת עותק של כל האתרים שביקרו בהם כדי לאפשר למנועי חיפוש תוצאות מהירות).
מאידך, איש אינו ערב ל-"חיי הנצח" הנחשקים של החומרים הדיגיטאליים שלנו. תמונות שהועלו לאתרים פרטיים או מסחריים תשארנה זמינות כל עוד כל עוד אתרים אלו יהיו קיימים, כלומר כל עוד מישהו ימשיך לשלם את דמי התחזוקה של אותם האתרים. כנ"ל אם שמרתם תיעוד בענן. ואם במקרה מדובר בענן חינמי, הרי שאין בעלי הענן מתחייבים לתקופת גיבוי ואחסון בלתי מוגבלים.
בצער רב, ניתן לשער כי תמונות דיגיטאליות אהובות רבות תעלמנה מן העולם עוד לפני שנכדיכם יזכו לראות אותן. נשארת תמיד האפשרות לשמור אותן בדיסק קשיח. האם דיסק קשיח בטוח ואמין כמו כספת? - רק בתחזוקה ובאבטחה נכונות. אם שמרתם את הדיסק בארון, נכנס גנב ולקח אותו, כמובן שהלכו איתו התמונות.
דיסק ארכיוני מול דיסק פעיל דיסק קשיח שהגדרנו אותו למטרה ארכיונית, מאוחסן בסביבה מבוקרת (טמפרטורה סבירה ויציבה, לחות נמוכה ככל האפשר וללא אבק) ישמור תמונות תקינות למשך עשרות שנים. השאלה היא, האם בעוד עשרות שנים (80, 100?) יהיה זמין הציוד הנדרש לחיבור הדיסק הספציפי לשם צפייה בחומרים. השאלה תקפה גם לבי מצעי מידע נוספים - מצעי SSD ותקליטורים למיניהם. את הדיסקים המאוחסנים רצוי להפעיל למשך זמן קצר אחת למספר חודשים, על מנת למנוע את התמצקות חומר הסיכה של המנוע. וכמובן, להעביר את המידע למצעים מבוססים טכנולוגיה עדכנית כאשר הטכנולוגיה הקיימת הופכת למיושנת.
דיסק פעיל, כלומר דיסק פנימי או חיצוני של מחשב המשמש לעבודה יום יומית או לגיבוי תדיר, חייו קצרים יותר. הדיסק הקשיח הוא מערכת משולבת: מגנטית, אלקטרונית ומכאנית. והם פגיעים כפי שפגיעות המערכות של מכונת כביסה, או של רכב. מרבית הדיסקים הקשיחים מתוכננים לעבוד בין 5 עד 7 שנים. במציאות, הדיסק ממוצע חי בין 3 ל-5 שנה.
חיי נצח שמעתם פעם על דיסק הרוזטה או HD-Rosetta? לא משהו שנמצא בהישג יד של כל אחד, בינתיים. במעבדה הלאומית לוס אלאמוס (ניו מקסיקו - ארה"ב) (אחד המוסדות הגדולים ביותר בעולם למחקר רב תחומי, בנושאים כגון חקר החלל, אנרגיה מתחדשת, רפואה, ננוטכנולוגיה, מחשוב-על וביטחון לאומי), שאפו לפתח מצע לאחסון מידע תמידי, שיעמוד גם במלחמה גרעינית אפשרית. המטרה: לשמר מידע ארכיוני, לשמר את ההיסטוריה. הם יצרו התקן המכיל מידע בחריטה מיקרוסקופית על גבי לוחית ניקל בגודל 5.1 סנטימטר. ניתן בצורה זו לכתוב עד 196,000 עמודים באמצעות אלומת יונים ממוקדת (FIB-Focused Ion Beam), שהוא מכשיר לעיבוד חומר בקנה מידה ננומטרי באזור מוגדר וממוקד. טכנולוגיית הצריבה של מצע זה משמש גם לסימון אבני חן - בעיקר יהלומים.
לגבי תמונות, דיסק רוזטה יכול להכיל בין 10,000 ל-100,000 תמונות ברזולוציה של 4096X4096 פיקסל. קריאת דיסק הרוזטה יכולה להתבצע רק באמצעות מיקרוסקופ, וכמובן שלא דורשת מערכת הפעלה או תוכנה כלשהי לקריאת המידע. אבל, סוג המיקרוסקופ הנדרש תלוי בגודל הסימנים שנחרטו. בעבור 5,000 עד 180,000 עמודים מספיק מיקרוסקופ אופטי. בעבור יותר מ-196,000 עמודים ללוחית, יידרש מיקרוסקופ אלקטרוני. ויש גם עזר לקריאת הרוזטה, המאתר את קואורדינטות x,y ו-z של העמוד המבוקש. היצרן המסחרי של דיסק הרוזטה (Norsam Technologies) טוען לאורך חיי מוצר מזערי של 1,000 שנה, עם יכולת שרידות של עד 10,000 שנה. לגבי מהירות הצריבה שהושגה: 10 עמודים בשנייה. לגבי תמונות, זה תלוי בגודל הפיקסל.
למרות הכול, תמיד נשאל את השאלה: האם מי שימצא את הדיסק בעוד אלפי שנים, יידע לקרוא את הכתוב בו? ללא שרידים נוספים, הוא עשוי להפוך לדיסק פסטוס נוסף.
זה קורה כל יום ומספר פעמים ביום למישהו בעולם, במדינה, ואפילו ביישוב שלך. קובץ או ספרייה הולכים לאיבוד. הם לא הוזזו לספריה אחרת, הם לא בסל המחזור והם לא מופיעים מחדש לאחר פקודות Undo.
מה עושים?
ברגע שמתגלה אובדן הקבצים, רצוי לצמצם את השימוש בדיסק או במחשב. כל פעולה שנעשה - גם אם "רק גלישה" או "רק כיבוי והדלקה מחדש", כותבת שורות קוד אל הדיסק הקשיח, אשר מסוגלות לדרוס חלקית את המידע שאבד, ולמזער את הסיכוי לשחזר אותם באופן תקין.
לחפש בגיבוי. אם היה לנו שכל, או שיש לנו מזל, נוכל למצוא גרסאות קודמות של הקבצים האבודים, בגיבוי. לא תמיד הגרסאות עדכניות, אבל לפעמים זה יותר טוב מכלום. אם במשרד או בארגון קיים BOSמותקן, ניתן יהיה לשחזר גם קצבים שנמחקו לפני זמן (בכוונה, בטעות, או בזדון).
באינטרנט נתקלים על כל צעד ושעל באתרים המפרסמים תוכנות שחזור קבצים. יש גם אתרים רבים המפרסמים תרופות נהדרות למגוון מחלות. אלא שגם אם נאמין שאותן תרופות יעילות, צריך קודם כל שרופא מוסמך יאשר את אבחון המחלה המסוימת. כל תוכנת שחזור קבצים שנוריד, עשויה גם היא לדרוס את הקבצים המבוקשים!
אם הקבצים חשובים, או שיש להם ערך כלשהו (כלכלי, רגשי...) זה הרגע להחליט מהו אותו ערך ואם יהיה כדאי להשקיע סכום מסוים בשחזור מקצועי של הקבצים. אתם מוזמנים להתייעץ איתנו בנושא זה.
פריצת דרך נרשמה על ידי צוות משותף מן האוניברסיטה הלאומית האוסטרלית (ANU) ומאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד. הצוות הצליח לבנות אב טיפוס של דיסק קשיח קוונטי המסוגל לשנות מהיסוד את תחום הצפנת הנתונים המאובטחת מרחוק. המדענים שברו שיאים בתחום ויצרו מצע לאחסון מידע במצב קוונטי למשך 6 שעות בכל פעם. המצע מבוסס על גבישי YSO. התוצאות פורסמו במגזין Nature.
רשתות התקשורת האלקטרונית המוכרת לנו מעבירות אות באמצעות מגברים המרוחקים אחד מהשני בצורה מחושבת, והמוצבים לרוב לאורך נתיב האות. המידע הקוונטי דורש שימוש במצעי אחסון מבוססי חומרה שמחוברים ביניהם בסדרה מתמשכת של נתיבים אופטיים אינדיבידואליים. שיטה זו הכרחית מפני שכל ניסיון להגביר את אות המידע המבוסס קוונטום, יוסיף רעש או אפילו יגרום לקריסת מצב הסחריר הקוונטי. רשתות העברת מידע מוצפנות קוונטית, כוללות כיום מספר גדול של יחידות זיכרון מקושרות בסדרה אחת אחרי השנייה, אשר יציבותן ואמינותן מוטלות בספק. המצבים הקוונטיים שבירים מאוד ובדרך כלל קורסים תוך אלפיות השנייה.ככל שזמן האחסון יתארך, יגדל הסיכוי להעביר מידע למרחקים יותר גדולים.
למעשה, הצפנת מידע קוונטית של תקשורת לטווח קצר כבר הוכחה. היא מספקת את ההגנה למרחקים של כ-100 קילומטר. אבל המרחקים האדירים שדורשת התקשורת הבינלאומי לעבור, הופכת רשת של שרשרת זיכרונות לבלתי מעשית מבחינה הנדסית, וליקרה מעל ומעבר.
בבית הספר לפיזיקה של ANU מאמינים כי בקרוב ניתן יהיה להעביר מידע קוונטי בין כל שתי נקודות בכדור הארץ. הם מסוגלים כבר לשנות את המצב הקוונטי של ספין הפוטונים ב-YSO בו מוטמעים אטומים של אירופיום (Eu) באמצעות קרן לייזר. ואז, המצב נשמר למשך כ-6 שעות בטמפרטורה של °271C- בתוך שני שדות מגנטיים: קבוע ומתנדנד. אותם שדות מגנטיים מבודדים את סחרירי האירופיום ומונעים את זליגת המידע הקוונטי.
בכל פעם שיוצא iPhone חדש, המעריצים משתגעים, נוצר באזז תקשורתי, גל של כתבות, שיחות, תורים, וקניות נלהבות. וגם גל של מכירת טלפונים משומשים, שהביקוש להם מועט. ריבוי הטלפונים הסלולאריים מתרחש בכל העולם, יותר ויותר מכשירים מיוצרים בעבור משתמשים חדשים או שמחליפים את הדגם. באותה מידה, מספר דומה של טלפונים משומשים מושלכים לאשפה. אבל הסילוק הסופי של הדגם הישן, באופן טיפוסי נדחה ליום אחר או מתבצע בדרך מזיקה לסביבה. במקומות אחדים בעולם כבר לא חוקי להשליך מוצרים אלקטרוניים מיושנים או תקולים לזבל. הטלפונים הניידים מכילים מספר חומרים רעילים לסביבה. ככל שהמכשירים שלמים, חומרים אלו לא מתפזרים. אמנם במזבלות ומטמנות, בהן הטלפונים נמעכים ונשברים, גדול הסיכוי לזיהום הקרקע, האוויר ומי התהום. מחזור הטלפונים הניידים חיוני ביותר בארצות העולם הראשון. על פי סוכנות הגנת הסביבה של ארה"ב, לפני 5 שנים מוחזרו כ-%8 מן הטלפונים הניידים במדינה. כלומר, רק %8 מ כל מיליוני הטלפונים שיצאו לשוק, עברו מחזור. ב-2013 מ-130 מיליון הטלפונים שסולקו, %11 עברו למחזור. מוערך כי בישראל נמכרו במהלך 2013 כ-3 מיליון מכשירים סלולאריים, ומתוכם כ-2.4 מיליון מכשירים חכמים. ואם שיעור הסילוק דומה לזה ארה"ב, זה אומר כ-50 טון פסולת שיצרנו בשנה אחת. מחזור הטלפונים הניידים מאפשר הצלת מתכות כגון זהב וכסף. במרכזי המחזור של הודו ומדינות אפריקה עניות אחדות, ממוחזרות לשם עשיית רווח ממתכות אלו. אבל שיטות הפקה רבות דווקא מזיקות לסביבה המקומית, מזהמות פלגי מים ומורידים את איכות האוויר. מספר מדינות (כמו יפן ודרום קוריאה) משקיעות משאבים בתעשיית ההצלה של יסודות נדירים. היסודות מגיעים ממחזור מוצרי אלקטרוניקה ומשמשים לייצור מוצרים תעשייתיים כגון מגנטים, פאנלים סולריים, וסוללות ליטיום-יון. התעשייה בעולם צומחת בשיעור יוצא דופן והדרישה ליסודות נדירים גדלה בהתאם.
בצ'יף, אנו תורמים את חלקינו לסביבה במחזור מחשבים שיצאו משימוש - לא בניצול מתכותיהם, אלא בשיפוץ וחזרה לשימוש. מצעי המידע שבמחשבים עוברים ניקוי יסודי, מערכת הפעלה חינמית ותוכנות חופשיות מועלות אליהם, והם נתרמים למוסדות או נזקקים באמצעות מועדון ליונס המקומי.
■ העולם הווירטואלי פולש לעולם האמיתי: זוכרים שב-2010 תוכנה זדונית שיתקה את הצנטריפוגות האיראניות? כעת גם מפעל פלדה גרמני ספג נזקים פיזייםכתוצאה ממתקפת סייבר.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין. תנאי השימוש
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.