לנוסעים בתחבורה הציבורית, הפיגוע באוטובוס מבת ים לתל אביב היה הנושא החשוב לדאגה אתמול. משתמשים בארגונים שזנחו את מכשיר פקסימיליה ומקבלים את הפקסים בדואר האלקטרוני, דווקא נבהלו ממשהו הרבה יותר נפוץ... משתמשים פרטיים וארגוניים כאחד נפגעו מגל תקיפות אינטרנט שהתחיל ביום ב', וכלל הדבקות ב-CTB Locker, תוכנה זדונית (כופרה - ransomware) המגיעה בדואר אלקטרוני מחופשת לקובץ zip המכיל כביכול פקס נכנס. פתיחת ה-zip משחררת קוד אשר מיד מצפין את כל קובצי המחשב/השרת. קבצים מוצפנים אינם ברי שימוש. כל העבודה שלכם (בשפה יפה "כל הנכסים הדיגיטליים") הופכת לעיסת סימנים, לזבל. על מנת שיתאפשר לפענח את הקבצים לשימוש מחדש, מציעים יוצרי התוכנה מפתח תמורת תשלום.
לפני כשנה כתבנו כאן על חולי רע מסוג דומה, ה-cryptolocker והמלצנו על דרך מניעת נזקים. גם כיום אסטרטגית המניעה מגינה מפני אובדן המידע והנזקים הנלווים.
כיוון שגרסאות עדכניות של תוכנות אנטי וירוס נפוצות מסוגלות לזהות, לעצור ואף להסיר את הקוד מהמערכת, הפתרון לא מסובך - לפחות לאנשי המחשבים המיומנים. עם זאת, חשוב מאוד להקפיד על בידוד כל מכונה וסדר נכון בביצוע הפעולות.
הנחיות רבות מסתובבות ברשת ובמיילים כתגובה למתקפה זו ולא כולן מפורטות או מדויקות. לקוראים המקצועיים אנו ממליצים לעיין בעמוד זה.
¶¶¶¶¶
אז נכון, תוכנות זדוניות מצפינות לנו את המידע כנגד רצוננו, בלי להשאיר לנו את המפתח. אבל יש צד השני לאותו מטבע. והוא הצורך להצפין את המידע כנגד פורצים ועיניים זרות על המידע שלנו. עבור רובינו, מספיק להצפין ספרייה אחת, בה נאחסן את החומרים החשובים והסודיים. מ.ע. חלונות מסוגלת להשאיר חלקים של קבצים מוצפנים באזורים קשים לאיתור כמו למשל קובצי swap. אם כי פורץ מיומן ונחוש יצליח אולי למצוא אותם גם שם. הצפנת הדיסק השלם מקנה רמה גבוהה יותר של אבטחה, אך עליה וקוץ בא: - ההצפנה מסוגלת לפעמים להפוך את המחשב לבריק (התקן שלא מסוגל עוד לעבוד בגלל הגדרה שגויה, קושחה או חומרה פגומה). - במקרה של קריסת המחשב או הדיסק, תגידו שלום למידע המוצפן שלכם: סיכויי השחזור יורדים במידה ניכרת. אם החלטתם בכל זאת להצפין את הדיסק המלא, עשו קודם לכן עותק image לגיבוי ואפסנו אותו במקום בטוח.
אתר Port2Portפרסם השבוע כתבה על נמל אשדוד, שם השלימה מחלקת ה-IT פרויקט של שנה, לשדרוג מערך אחסון המידע.השדרוג נועד לאפשר שירות מהיר יותר ליישומים קיימים ולהכין תשתית לגידול עתידי. נצטט: "שדרוג מערך האחסון מאפשר גיבוי רחב יותר למידע במקרים קיצוניים ורציפות תפקודית לאור היכולות לגבות את המערכות." ועוד: "מערך האחסון של נמל אשדוד מתפקד באמצעות חוות דיסקים, שעליה מאוחסן כל המידע של החברה. המערך כולל טכנולוגיית העתקת מידע לאתר התאוששות מאסון. סך הכול הועברו 63 טארה בייט של מידע בין המערכת הישנה למערכת החדשה. המערכת הישנה הגיעה לעומס של 70-90 אחוז מהניצולת שלה לאורך כל שעות היום וקרוב ל-100% בזמן הגיבויים. לעומת זאת, המערכת החדשה מגיעה לעומס של 20-30 אחוז ביום, עם שיאים של 45-50 אחוז בזמן גיבויים." כל טוב ונחמד, ספקי אחסון עשו עסקה נאה ובהנהלת הנמל יצאו עם הרגשה טובה שהם מתקדמים, מתייעלים, ומוכנים לעתיד. אבל אנחנו, רק שאלה: למה הם מסכימים שבמערכת החדשה מהניילונים - כפי שהיה קודם - עומס כפול בזמן הגיבוי? כלום לא למדנו במשך שני עשורים? בבקשה אל תשיבו: "זה קורה אצל כולם". זה לא צריך לקרות אצל אף אחד, אין סיבה בכלל שזה יקרה, מפני שמזמן נקבע ש"חלון גיבויים" הוא מושג מיושן.
בנמל, כמו בכל ארגון, יש מידע שצריך להיות זמין אך לא משתנה. אחוז מסוים של המידע כן משתנה, מתעדכן מדי יום, או מדי שעה, ואת המידע הזה חשוב לגבות בתדירות מתאימה כדי שתמיד יהיה מעודכן. והמושג "משתנה" כולל לא רק שינוי של חומר קיים, אלא גם תת ספריות, קבצים או רשומות חדשים שנוצרו בפרק הזמן שמאז הגיבוי האחרון. אז אמרו 63TB ?סביר מאוד כילא כול הנפח הזה עובר מדי יום שינויים. נניח בהערכה גסה, שאחוז אחד מהמידע נוסף או משתנה מיום ליום, כלומר כ- 0.6TB במקרה זה. אם נחלק את אותם 630GB ב-1,440 דקות שיש בכל יממה, נותר לגבות פחות מחצי GB לדקה. גיבוי תדיר מצמצם את העומס במערכת, עד לכך שהוא יהיה בלתי מורגש. גיבוי תדיר גם מהווה מקדם בטיחות למקרה של תקלה או הדבקה באחד הוירוסים הפוגעניים מהסוג שציינו בכתבה הקודמת.
אם אתם לא צעירים מדי כדי להתגעגע ל-Nintendo, תשמחו לדעת שבאוניברסיטת Tübingen בגרמניה, החליטו להשתמש בסופר-מריו הישן כמודל לבינה מלאכותית. מריו החדש יידע לחיות, לשוחח, ללמוד ולשחק בעצמו את המשחק. הוידיאו כאן מסביר את הפרויקט. ראו כי כדי "לשוחח" עם מריו, משתמשים בפקודות בקול טבעי.
סרטון זה הוגש כמועמד לתחרות AAAIשמטרתה להדגיש את התקדמות הבינה המלאכותית במחקר, חינוך ויישום
השבוע למדנו על תכונה שיש לסוגים מסוימים של חומרים ביולוגיים מתים - בלתי פעילים - של קשירה וריכוז מתכות כבדות מומסות. לביומאסה (Biomass - "המאסה הכוללת של כל החומר האורגני הלא מאובן באזור ובזמן מסוים") ,יש את היכולת הזאת. אז הביומאסה מתפקדת בדיוק כמו חומר כימי שמחליף יונים, רק שהוא ממקור ביולוגי. כדי להתמודד עם האתגרים הגלובליים של קיימות, נדרשת גישה כוללנית למיצוי, שימוש ומחזור המתכות היקרות למערכות המידע והתקשורת. אחת מטכנולוגיות המפתח לגישה זו נקראת Biosorption (ספיחה ביולוגית). היא מאפשרת מחזור שפיר של אלמנטים מתוך שפכים נוזליים ותהליכים הידרו-מטלורגיים. השימוש בטכנולוגיה זו הינו הזדמנות לעשות יותר מרק לפתור את בעיית המתכות והמזהמים בטבע - אם נוקטים בגישה כלכלית מעגלית למחזור אותן מתכות חיוניות ויקרות לאפליקציות בעלות ערך גבוה יותר. למרות שהמילה יחסית חדשה, היא מתארת תהליכים מוכרים, כמו למשל מה שקורה כאשר מעבירים חומרים במסננים של פחם פעיל - המסנן מעביר אוויר ומים, אך קושר אליו מזהמים הודות לנקבוביות היוצרת שטח פנים נרחב מאוד.
הספיחה הביולוגית הוא תהליך מטבולי פאסיבי (לא דורש אנרגיה ממקור חיצוני). הוא מתרחש באופן טבעי בביו-מאסות המאפשרות ריכוז פאסיבי וקשירת מזהמים על גבי המבנה התאי שלהן. מזה זמן מה משתמשים בתהליך בניקוי סביבתי במקומות מסוימים, והרחבת השימוש לטיפול בשפכים אורבאניים ותעשייתיים רק תועיל לסביבה.
חומציות הסביבה משפיעה על הביוסורפשיון, כמו גם ריכוז הביומאסה ויחסי הגומלין בין היונים המתכתיים השונים, הנוכחים בתמיסה.. מתכות שניתן להציל בטכנולוגיות מבוססות ספיחה ביולוגית הן מתכות רעילות (כספית, כרום, עופרת, קדמיום, אבץ, ניקל, נחושת), מתכות יקרות (זהב, רובידיום, פלטינה), מתכות אסטרטגיות (מנגן, גרמניום, אינדיום, אירידיום), ואפילו איזוטופים רדיואקטיביים (ראדיום, תליום, צזיום, אוראניום)) רבות ממתכות אלו חיוניות לייצור מוצרי חומרה מתקדמת וכל מנגנון של מחזור רק יועיל לזמינות חומרי הגלם ובסופו של דבר, לויסות המחירים.
כבר שמענו על פרויקטים יוצאי דופן של מימון המונים, אבל נדהמנו מפרויקט זה (הקישור לקוראי רוסית). על מה מדובר? סטודנט באוניברסיטה הפדראלית של אורל (Uralskiĭ Federalnyĭ Universitet) ברוסיה, שם Yuri Bérland טוען -כמו רבים אחרים- שיש חיים לאחר המוות. אבל הוא מצהיר שניתן להוכיח זאת באמצעות נוסחה מתמטית.
לאחר שהוכיח את טענתו באופן תיאורטי, הוא מבקש סיוע כספי להגשת מאמר לפרסום בכתבי עת בינלאומיים. על פי יורי, התשובה לשאלה האנושית העתיקה היא בפשטות: מידע. כל מה שאנו רואים, שומעים או חושבים הינו בסופו של דבר מידע, שאנו לא יודעים לכמת. היות וחיי אדם הם תקופה מוגבלת, ניתן להתייחס לחיים כמו פונקציה עם שתי משתנים: מידע וזמן. כאשר L = החיים (מובעים במונחים של מידע) ו- t = זמן, יורי מציע ש- ( L = f (t, הרי שהתשובה הוא קָבוּעַ, מרכיב שערכו אינו משתנה. יורי אומר לנו שפירוש הדבר הוא שיש חיים לאחר המוות וכי הם רק תלויים בניסיון האישי של האדם, כלומר במידע שקיבל ויצר.
עד כה נחשפה ברשת הגרסה המצומצמת של הפתרון המתמטי השלם, כדי לפרסם באחד מכתבי עת המקצועיים הבינלאומיים, הוא זקוק לכ-25.000 רובל (400 דולר).
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין. תנאי השימוש
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.