היום יש לנו מגזין ירוק ומהפכני. נתחיל בחדשות הטובות. החל מהשנה הבאה, ממשלת ארה"ב תאלץ את החברות הטכנולוגיות לפרסם את מקור חומרי הגלם לייצור מוצריהם. זה עדיין לא מבטיח שרשימת חומרי הגלם ימצאו חן בעינינו, אבל לפחות יהיה גילוי נאות. קרוב לוודאי שהדרישה תשים מותגים מכובדים במקום לא נוח, היות והמינראלים הנדרשים לייצור טלפונים, מסכים ושבבים, מגיעים מאזורים שרויים במלחמה. לא במקרה חלק מן המינראלים המוערכים ביותר מגיעים מארצות עניות באפריקה ואסיה הנמצאות במלחמת אזרחים או מתמודדות מול מדינות שכנות. ערך חומרי הגלם כה גבוה בשוק הבינלאומי, עד שהוא מסוגל לעורר חלוקי דעות ישנים בין שבטים או תנועות פוליטיות יריבות הנלחמות על בעלות המכרות או על הזכות לכרייה. מול מצב שכזה, מספר חברות התאגדו בתוכנית Conflict-Free Sourcing Initiative, הפועלת כחותמת איכות אשר מאשרת שחומרי הגלם במוצר לא מגיעים מארצות בקונפליקט מלחמתי. ל-Apple ו- Intel יש סיבה לדאגה. יצרנית המיקרו-מעבדים פרסמה לפני מספר ימים הצהרה לגבי הפסקת השימוש בחומרי גלם המגיעים מארצות במלחמה. מספר ימים אחריה, גם אפל עשתה כך. שתיהן פועלות למען שינוי שרשרת האספקה לתקן החדש במהלך 2015.
בארצות עניות יש אזורים גדולים התלויים בכריית מתכות. אם אין כרייה, אין פרנסה. אישורי הכרייה לא תמיד ניתנים בדרך נקייה או אובייקטיבית, במיוחד בארצות עם ממשלות חלשות כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC). במזרח המדינה, רוב הכסף מגיע לידי הכוחות המזוינים, מה שמצית את הקרבות המקומיים ומשאיר קהילות ללא משאבים ותרומה קטנה מאוד לרווחתן. הכרייה יכולה גם להשפיע בצורה ניכרת על הסביבה שמסביב. השימוש בכימיקאלים בתהליך הכרייה או כתוצרי לוואי, גורם לעיתים קרובות לארוזיה וזיהום המים והקרקע. כמובן שזה משפיע על בריאות ופרנסת האוכלוסייה.
תעשיית האלקטרוניקה נשענת על שילוב מתכות המאפשרות מזעור, מהירות והגברת הכוח במכשירים הניידים שלנו: נחושת, צינק, ברזל, ניקל, בדיל, אלומיניום, עופרת, כסף, כרום, זהב, פלדיום. את רובם אפשר להשיג באזורים חופשיים ממלחמה. אבל יש אחרים קשים להשגה כמו טנטלום (חיוני במזעור קבלים), או טונגסטן (למזעור מערכות רטט חזקות). אלה הפכו להיות "מינראלי קונפליקט"
מינראלי קונפליקט בקונגו הפכו להיות משהו דומה ליהלומי הדמים של סיירה לאונה. הם מינרלים שנכרים תוך כדי סכסוכים מזוינים והפרת זכויות אדם. לא הסחר שלהם הוא סיבת הסכסוך אבל הוא יוצר מקור כספים זמין לקבוצות מיליטנטיות מזוינות כדי להמשיך את הקרבות. ארגון BSRדיווח שב-2010 מעל מחצית המכרות במזרח קונגו נשלטו על ידי קבוצות מזוינות. במכרות הללו קיימת עופרת ה-3TG, מעין זפת שחורה הקיימת בשפע בקונגו. 3TG הוא כינוי שכולל את ארבעת המינרלים הנחשבים היום מינראלי קונפליקט: Columbite-tantalite (ובקיצור ColTan). בקונגו נמצאים 80% מן ה-ColTan* של העולם. יסוד הטנטלום (Ta) משמש לייצור סוללות של טלפונים ניידים. Cassiteriteהוא המחצב העיקרי להפקת בדיל (Sn ובאנגלית Tin), לריתוך מעגלים בלוחות האלקטרוניים של הטלפונים הניידים. Wolframite הוא מקור חשוב של היסוד טונגסטן (W, Tungsten). כמויות מזעריות ממנו משמשים לייצור מכשירים אלקטרוניים, כולל את מנגנון הרטט של הטלפונים הניידים. הטונגסטן הוא חומר בעל צפיפות גבוהה מאוד ובעל תכונות בלתי-מגנטיות, מה שמאפשר בניית ויברטורים יעילים וקטנים ביותר עם סגסוגות טונגסטן. זהב (ה-Gold ב-3TG) הוא המקור החשוב ביותר של סחר במינראלי קונפליקט בקונגו ומקור סכסוכי הדמים המתמשכים. על פי ארגון העל Warchild , קונגו יושבת על מכרה זהב בערך של עשרות ואף מאות מיליארדי דולרים. ארגון Enough מעריך שבין 5 עד 7 טון זהב (עם ערך של 285 עד 400 מיליון דולר) מיוצרים מדי שנה באזור קיוו של קונגו המזרחית בלבד. חלק הארי מסיים בידיים של הקבוצות המזוינות הפוגעות ומתעללות באוכלוסייה האזרחית המקומית. למעשה, מדינת קונגו עצמה לא מייצאת אף אחד מן המינראלים הללו. אלפי טון של מינראלים גולמיים מוברחים דרך הגבולות לאוגנדה ורואנדה, משם הם מוצאים למזרח הרחוק ומותכים עם מינראלים מכל העולם, מה שמקשה על איתור מקור המתכות והסגסוגות. החומרים עוברים ידיים רבות בדרך החוצה מקונגו - דרך מדינות שכנות, אל מפעלי העיבוד במזרח אסיה. רואנדה, אוגנדה ובורונדי והמיליציות שלהן, הם המרוויחים הגדולים מה ColTan של קונגו.
כעת, ארה"ב הסכימה לחקיקת חוק מינראלי הקונפליקט. מעל 6,000 חברות הרשומות בבורסות של ארה"ב לא יוכלו עוד להשתמש בזהב, קולטן, טונגסטן, בדיל או מחצב מקונגו מבלי לציין מאילו מכרות הם נחצבו. יוזמות מסוג זה לא רק פועלות ברמת הפוליטיקה והמדיניות הארגונית, אלא שמשפיעות על קהל הלקוחות. יזמים צרפתיים השיקו ב-2013 את ה - Fairphone, טלפון חכם שמיוצר עם חומרי גלם ממכרות מחוץ לאזורי מלחמה, ובהם יש לפועלים תנאי עבודה נאותים. המכשיר, שאיננו שונה בהיבט הטכני מכל סמארטפון ממוצע, ובמחיר שוק סביר בהחלט,התקבל באהדה רבה יותר מן הצפויה.
אתמול קראנו שבנק ישראל ממליץ לא להתקרב לביטקוין, לא להישבות בקסמיו, לא לגעת בו ואפילו לא להריח. כמו לכל הבנקים המרכזיים, יש לבנק ישראל את הסיבות משלו (זוכרים?)
לביטקוין, המטבע החופשי, יש יתרונות רבים. אבל גם חיסרון משותף לשאר מטבעות תבל: זה כסף הניתן לגניבה. אתר האינטרנטי Silk Road, מרכז בלתי חוקי לסחר בסמים ונשק, נסגר בשנה שעברה על ידי ה-FBI. לאחר מכן קם היורש: 2-Silk Road. ממנו נגנבו השבוע 4,400 יחידות ביטקוין, שווה ערך ל-3 מיליון דולר. קופת האתר רוקנה לחלוטין. מנהל האתר, תחת הכינוי Defcon, פרסם ששלושה משתמשים ניצלו באג חדש כדי לבצע את הגניבה, וכי המשתמשים האוסטרליים "LethalWeapon" ו-"mrkermit" חשודים כל אחד בגניבת 2.5% מהשלל. את השאר, לקח משתמש הידוע לפחות ב-6 כינויים שונים. גם פרטי הפעולה פורסמו במדויק, על מנת לנסות ולאתר את הגנבים. Defcon הודה כי לא הגיב במהירות הנדרשת מיד אחרי שהבאג התגלה, ולא סגר את הפעילות על למציאת פתרון בטוח. כמובן שגם הועלו חשדות כמו זו של משתמש Reddit בכינוי LedLevee, שהאשים בהונאה את מנהלי האתר עצמם.
מטבעות הביטקוין הוירטואליים נשמרים באמצעות תוכנת ה- "wallet" (ארנק) הקיימת בדיסק לוקאלי או בשרת מרוחק. הודות לתוכנה ניתן לשמור את הביטקוינס, ולסחור בהם ובאמצעותם. התנאי הוא שהמערכת תבטיח תשלום במטבעות קיימים, וכי בעת שהועבר התשלום הסכום אכן יגרע מארנק המשתמש. ערך הביטקוין לא נמצא בשליטת כל ממשלה או בנק מרכזי. ערך הביטקוין מבוסס על קריפטוגרפיה ועל רשת תקשורת P2P. נכון ליוני 2011 ישנם מאות בתי עסק המקבלים תשלום בביטקוין. נכון לנובמבר 2013 הוטבעו (נכרו) כ-12 מיליון יחידות ביטקוין ברחבי העולם.
הבאג בפרוטוקול הביטקוין התגלה לא מזמן וננסה להסביר למה הוא מכונה transaction malleability או "גמישות עסקה".
גמישויות הסחר בביטקוין נשען על שלושה עקרונות: טכנולוגיית אבטחת המידע, אנונימיות הצדדים המעבירים את המטבע, והצפנה קוונטית של המטבעות עצמן.
למרות שהעסקאות בביטקוין חתומות על ידי המבצעים, החתימה לא מכילה את כל המידע הממופה בעסקה כדי ליצור את אלגוריתם העסקה (Transaction hash). על כן, כל צומת ברשת יכול לשנות עסקה שנשלחה על מנת לבטל את העסקה. פעולה שכזו רק משנה את האלגוריתם, למרות שתוצר העסקה נשאר כפי שהיה והביטקוינים יגיעו ליעד המיועד. אבל, כאשר מתבצע רצף של עסקאות בלתי מאושרות, בו העסקאות האחרונות תלויות באלגוריתמים של העסקאות המוקדמות יותר, זה מתחיל להיות בעיתי. האלגוריתמים פגיעים מפני שינוי עד לרגע שהם מאושרים וסגורים. למצב העסקאות עד לרגע אישורן, קוראים Transaction Malleability
גם בחתימות עצמן קיימת גמישות. בכל חתימה יש יחידת מידע של שמונה ביטים מוצפנת על פי תקןDERASN.1, אך האימפלמנטציה של הפרוטוקול SSL בקוד פתוח (OpenSSL) איננה כופה את הזיהוי. כל עוד החתימה פחות או יותר סבירה בתצורתה, היא תתקבל. הגמישות הזו היא Signature Malleability. כיום נעשים מאמצים לדחיית חתימות בלתי סטנדרטיות וחסימת האפשרות לקלוט אותן בבלוקים חדשים.
אלגוריתם החתימה בו הביטקוין משתמש, יוצר את החתימה ללא שינוי ה-scriptSig (החלק הראשון של קוד הביטקוין, שהוא רשימת הנחיות המסביר כיצד האדם הבא שמעוניין להשתמש במטבעות המתקבלים, יכול להשיג אותם. הסקריפט הטיפוסי מכיל שני אלמנטים שיש על המשלם לספק: מפתח ציבורי וחתימה המאשרת קיום של מפתח פרטי המתאים לאותו מפתח ציבורי. האפשרות לכתוב את הסקריפטים מספקת גמישות לשנות את הפרמטרים של "מה צריך" כדי להשתמש בביטקוינים שהועברו (למשל, אפשר לדרוש שני מפתחות פרטיים, או שילוב של מספר מפתחות, או שום מפתח פרטי בכלל). זוהי scriptSig Malleability. כיום נעשים מהלכים כדי למנוע את גמישות ה-scriptSig טרנסקציות עם כל דבר נוסף מעבר לפעולות דחיפת המידע ב-scriptSig נחשבות כיום בלתי סטנדרטיות, והן לא מועברות/מבוצעות.
בימים אלו הביטקוין עובר תקופה דרמטית, ונמצא על הסף של רגע מכריע. הבעיות שהתעוררו בשנה וקצת האחרונה זועקות לצורך ברגולציה שתסייע להגבלת השימוש במטבע לצרכים בלתי חוקיים. אך עצם קיומו של הביטקוין מגדיר אותו מחוץ לחוק ולסדר של המדינות. הממשלות פוחדות ומאוד לא אוהבות את טבעו הבלתי ריכוזי של המטבע, וכבר בצעו צעדים נגד הכסף הדיגיטאלי. למרות שהסחר בסין חוקי עדיין, מאז דצמבר 2013 כמעט בלתי אפשרי להמיר יואן (¥) לביטקוין. בינואר 2014 קנדה חוקקה חוק על פיו הביטקוין הוא לא כסף חוקי. החודש, גם רוסיה וגם אינדונזיה אסרו את השימוש בביטקוין על הסף, תוך כדי ציון השימוש שלו למטרות בלתי חוקיות. ממשלת ארה"ב, למרבה הפלא, נוקטת עד כה גישה זהירה יותר לרגולציית הביטקוין. נוכח תחילת עידן ההונאות במטבע שנחשב עד כה בלתי פריץ, יש לשער ש"רגולציה", כללי שימוש חדשים ונוקשים יותר לגבי הסחר בביטקוין, יגיעו בעצם מאותן מערכות והתארגנויות בלתי תלויות שמסדירות אותו עד כה.
בשנה האחרונה הגיעו למעבדה בצ'יף לקוחות שהחזיקו כמויות גדולות של תמונות וסרטונים בטלפונים החכמים. ביניהם, גם אנשי מקצוע שהתמונות מהוות חלק מעבודתם (שמאים, חוקרים פרטיים). רובם סמכו על הגיבוי האוטומטי וחלקם הועילו וביצעו מעת לעת גיבוי יזום. שלא כמו לפני שנים, כיום כמעט כל מי שזקוק לשירותי שחזור, לא מצליח - מסיבה זו או אחרת - להשמיש את הגיבויים. אובדן או גניבה של המכשיר הנייד, תקלה בהפעלה, שיבוש התוכנה, תאונה עם נזק לחומרה, וגם אסונות גדולים יותר, מאיימים על המידע השמור במכשירים הניידים - טלפונים, מצלמות, אייפדים, טאבלטים, לפטופים. לפעמים אנו שומרים גיבוי בבית או במשרד, שם הם בסכנה מול גורמים פחות תדירים: פיצוצי צנרת מים או גז (שרפות!), גם גניבה ואסונות טבע... אפילו הגיבויים שלנו ב"ענן" נמצאים בסכנה. אין לשכוח שה"ענן" הוא בסך הכול מצבור התקני אחסון אלקטרוניים בבעלות חברה אחרת ובמקום מרוחק. מקדם ההגנה מבחינתנו הוא המרחק בלבד.
אם הצלחנו להפחיד אתכם לו במעט, הגיע הזמן לשבת ולתכנן תוכנית התאוששות. זה יכול להיות שילוב של פתרונות, אבל הם צריכים להתאים לכל אחד כלכלית, טכנית ויישומית. אם יש לכם עסק בו חשוב שהמידע ישמר לאורך זמן, נשמח לעזור לכם בבחירת האפשרויות המתאימות.
בתי הקברות בארץ, ובפרט בסמוך לערים, גדלים כל הזמן. חלקם הפכו בעצמם לערים קטנות וצפופות בהן הגישה לחלקות מסורבלת, במיוחד בלוויות של נפטרים שמקומם נשמר מזמן. שטחים השמורים למתים גורעים מהשטחים למחיית החיים, לגידולים חקלאיים ולריאות ירוקות. בימי התנ"ך נשרפו גופות, בעיקר של מלכים. כדים עם אפר אדם גם נמצאו באתרי קבורה יהודיים עתיקים, כמו בית שערים. למרות זאת, שריפת גופות אסורה על פי ההלכה היהודית, הקובעת קבורת הגווייה באדמה, אם כי ההתנגדות ההלכתית לשריפת גוויות, חלשה יחסית. האיסור לשריפת הגופה מקובל על ידי זרמי היהדות האורתודוקסית והקונסרבטיבית. היהדות הרפורמית מקבלת את השריפה כלגיטימית, אם כי לא עדיפה על הקבורה באדמה. רבנים אורתודוכסים עכשוויים מגנים בחריפות את השריפה. הרבנות הראשית אף קבעה כללים בעלי חומרה חסרת פרופורציה ביחס למי שנשרפה גופתו. כל פעם שומעים על יותר אנשים שמאסו בדרך הקבורה הקונבנציונאלית הנהוגה בעולם המערבי, ובישראל בפרט. לאחרונה ביקש אדם בישראל להשליך את גופתו לים, ובהעדר חקיקה שתמנע זאת, לא נשאר לערכאות אלא לאשר את בקשתו.
בפניכם הערכה כמותית בהמחשה גראפית שמצאנו: אוכלוסיית כדור הארץ בכל הזמנים. המודגשים בכתום מייצגים את האוכלוסייה העכשווית.
(כ-107,602 מיליוני אנשים מתו במהלך 52,000 שנים, וכ-7,190 מיליונים חיים כיום)
עם גידול המודעות לסביבה בארצות המפותחות, יש כל פעם יותר אנשים הבוחרים בשריפה לאחר המוות ולכן יש כל פעם יותר משפחות הנשארות עם אפר הנפטרים. מה עושים איתו? שומרים בכד בבית, זורעים בים או בטבע, אולי משגרים לחלל? - הכול אפשרי, כל עוד זה מתבצע בהיגיון בריא. ריבוי השרפות מסוגל להפוך את היערות והחופים למזבלות של כדים ושל אפר מתים, משהו שיכול להיות מאוד לא נוח למטיילים ולנופשים. הכדים עצמם עשויים מחומרים שונים, אך רבים הם ממתכת מצופה בלכה. לאחרונה החלו להופיע כדים לאפר מתכלות מסוגים שונים. חברת Limbo הספרדית מציעה שלושה סוגים חינניים של כדי קבורה: אחד עשוי ממלח - במקרה של פיזור האפר והטלת הכד בים, הוא נמס תוך זמן קצר. שני, עשוי מחומרים אורגניים ממוחזרים, המתאים לקבורה ביער. והשלישי, יצירתי מכולם, הוא מעין עציץ מתכלה שמכיל זרע של עץ; ההצעה היא לקבור את כד האפר, אשר לאורך זמן יצמיח עץ יפה. את הזרע אפשר להחליף בזרע של עץ או שיח ממין אחר, המתאים יותר לסוג הקרקע או לסביבת הקבורה. עבור משפחות שלא מסכימות לשרוף את שארי יקיריהם, מיוצרים בחו"ל על ידי חברות שונות, ארונות קבורה אקולוגיים מחומרים ממוחזרים כמו קרטון, סיבים צמחיים ושבבי עץ דחוסים. אילולי מצבות האבן, במרוץ האקולוגי הייתה מנצחת השיטה היהודית (ללא ארון בכלל). בואו לזכור שאפילו אצל גדול מנהיגי העם היהודי, מקום קבורתו לא נודע. זאת, בניגוד קוטבי לקברים הגרנדיוזיים מהתרבות ממנה הוא צמח. יזכרו ברבנות הראשית שאם תשמע תפילתנו "חדש ימינו כקדם", אולי גם תוחזר לנו הזיקה לקיימות מימי התנ"ך.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין..
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.