מדי יום, מאות ישראלים מתעוררים למציאות של אובדן מידע. עבור עשרות מהם -בעיקר בעלי מקצוע, עסקים או ארגונים - המידע שאבד הוא קריטי, ולכן הם פונים לקבלת עזרה: שירותי שחזור.
מצב של אובדן מידע כתוצאה מתקלות חומרה, שיבוש לוגי או דריסה/מחיקה בטעות, הוא מציאות קשה ואחדים אף יגידו שהיא מציאות בלתי נמנעת בעידן המחשוב. אבל אפשר לצמצם את הסיכוי לאובדן במספר דרכים.
בכל מערך גיבויים, קטן או גדול, פשוט או מורכב, חשוב או רק "nice to have", קיימות שלוש ישויות: 1. המקור (מאיפה) - מצע או אתר וירטואלי 2. היעד (לאן) - מצע או אתר וירטואלי 3. הסוכן: מי או מה יתניע ויבצע את אקט העברת העותקים לגיבוי, ולאחר הסיום יוודא שהתהליך הסתיים בהצלחה. האם יהיה זה המפעיל הידני? האם תוכנה כלשהי?. האם לדעתכם מפעיל אנושי יקפיד תמיד, בסיום כל גיבוי, לבדוק שהתהליך הסתיים בהצלחה? (תשובה: לא. גם אם הוא יקה לפעמים, מסיבות שונות, יפסח על הבדיקה). והאם תוכנה מסוגלת להבחין בגיבוי שלא הסתיים בהצלחה ולהתריע על כך?
למה שנספר לכם מה לעשות כדי שלא תצטרכו לצרוך את שירותינו? או, כפי שרבים אומרים לנו: "למה לכרות את הענף עליו יושבים?" זאת, מפני שהפעלת אמצעי הגנה על שרידות המידע מגבירה את הסיכויים להתאושש - גם אם וכאשר בסופו של דבר תצטרכו את שירותי המעבדה להצלת נתונים. ודרך אגב, בצ'יף "יושבים" על 3 ענפי פעילות עיקריים
1. למשתמש הבודד ולעסק הקטן
למערכות הפעלה ולכוננים חיצוניים יש כלים שנועדו לעזור למשתמש בהגנה על מידע חשוב. ועם זאת, הכשלים רבים ופעמים רבות לא נוצרים העתקים של הקבצים. או שהם נוצרים באופן בלתי תקין. או שהם נוצרים ומאוחר יותר, מסיבה כלשהיא, לא ניתנים לפתיחה/לקריאה ושימוש.
היעד המידי והמהיר ביותר לשמור עותקי גיבוי של הקבצים הוא דיסק קשיח נוסף במחשב. שמירת מידע במחיצה שונה באותו דיסק פיזי (שמיוצגת באות כונן שונה) מקנה רק מידה מועטה של הגנה. כיום, כאשר קיבולת הדיסקים גדולה מבעבר, רוב המחשבים האישיים מגיעים עם דיסק קשיח אחד בלבד. לכן, הבחירה הטבעית היא להשקיע בדיסק חיצוני בנפח מתאים. מבחר הדגמים גדול, החיסרון של רובם הוא תוספת של רכיבים (נקודות תורפה) למארז ותוכנות גיבוי שונות (נקודת תורפה נוספת) לכל מותג. כדי לא להישען על ההרגל, המשמעת או על זיכרון המשתמש, רצוי להתקין מערכות פשוטות לגיבוי אוטומטי ותדיר. יזהר המשתמש שלא לערוך מידע על גבי עותקי הגיבוי. לעריכה זו לא תהיה גיבוי, ומאידך גם לא יהיה גיבוי לקבצים הבלתי ערוכים שבדיסק המקור. חשוב להרחיק את דיסק הגיבוי מדיסק המקור בעתות הפסקת העבודה, כדי להגביר את יתרון ההפרדה. עבור מי שחפץ לגבות ניידים שונים לרשת ביתית או משרדית ניתן להוסיף התקן מרכזי להתחברות (ראו מוצר Sync החדש של חברת Transporter)
יתרון ההפרדה גדל עם המרחק הגיאוגרפי הקיים בין קובצי המקור לעותקי הגיבוי. על כן, מחשב המחובר לרשת ניתן לגבות ל(יעד) כונן רשת. גיבוי בו היעד הוא ענן ציבורי לוקה כיום עדיין בחסרונות אבטחה, בסיכוני אובדן ובתקלות גישה בעת הצורך, בנוסף לבעיה המוסרית של מתן מידע חסוי או של צד ג' בידיים זרות. על כן, כאשר מדובר במידע עסקי עדיפה הקמתו של ענן פרטי. ("מהו ענן? - בסך הכול מחשב המחובר לרשת" - Larry Ellison)
מי שמוכן לוותר על גיבוי פרטי תדיר, מתוזמן ואוטומטי, יכול להשתמש לגיבויים בשירותי אחסון חינמיים כגון Dropbox (חינם עד לנפח 2GB, ניתן להגיע עד 18GB חינם כבונוס על המלצה לחברים). Google Drive (עד 15GB אחסון של מעל 30 פורמטים שונים של קבצים). Box מאפשרים 10GB. ב-SkyDrive תקבלו 7GB קיבולת ואפשרות לעבוד על המסמכים המאוחסנים באמצעות ממשק וובי או דרך אפליקציה לנייד. Megaמצטיינים בנדיבותם כאשר מציעים 50GB חינמיים לאחסון מוצפן. פתרונות מסוגים אלו מאפשרים גישה מטלפונים חכמים, ושיתוף תיקיות עם אנשים אחרים. כאן הנקודה החשובה: לא לאפשר לאף אחד - גם לא לעצמכם - לערוך או לשנות את קובצי הגיבוי.
ללא קשר לאמצעי או שילוב אמצעים לגיבוי הנבחר, חשוב להבין כי מבחן האיכות היחידי שלו הוא תמיד השחזור. לא רק שחזור יזום וניסיוני בעת רגילה, אלא בעיקר שחזור חירום בתנאי מצוקה ולחץ.
ביג דטה מתאפיין בהטרוגניות של מערכות ופורמטים התורמים למאגרים. אך רובם של הארגונים העשירים במידע, בדרך כלל מחזיקים גם הם מגוון מערכות בגילאים שונים, מסוגים שונים ולמטרות נפרדות. כל נישה כזו דורשת התייחסות ותכנון על פי פרמטרים שביניהם תדירות השינויים, סובלנות בהתאוששות (לכמה זמן אחורה ניתן להחזיר מגיבוי את המערכות הכושלות, מבלי שיגרמו נזקים משמעותיים), ועוד. ככל שהמידע רב ומבוזר יותר כך הופך המענה לאתגרים של הגיבוי וההתאוששות למורכב יותר. על מנהלי מערכות מידע ומסדי נתונים לתחזק ולמגן מצבורי מידע מגוונים. לשם כך מוקדש זמן רב בפיתוח אסטרטגיות שתיהנה מצד אחד יעילות ומהירות, ומאידך חסכוניות וכדאיות. פראקטית, המטרה היא להעביר ללא דיחוי כמויות מידע גדולות באמצעות WAN בכיוון אחד לצורכי גיבוי, ובחזרה בעת הצורך להתאוששות
לגיבוי של כמויות מידע גדולות (כקטנות) משתמשים בשלוש טכניקות שונות, שגם ניתן לשלב ביניהן. טכניקה אחרת היא זו של תמונת בזק וירטואלית (snapshot), המשמרת את מצבו הרגעי השלם של שרת. תהליך ההעתקה יכול להיות מהיר מאוד וכך גם זמן ההתאוששות במידה והכול תקין. עם זאת, כאשר יש צורך לחזור לנקודה בזמן אחרת מאשר זו בה "צולמה" המערכת, יתכן שוני מהותי בין המצב שגובה והמצב הרצוי. בעיקר במסדי נתונים, זה יכול לגרור עבודה קשה לעדכון כל השינויים שבוצעו מאז הגיבוי. בנוסף, אגירת סנפשוטים זוללת קיבולת אחסון רבה ולעיתים דורש הכפלת משאבי אחסנה.
שיטה אחרת מבצעת העתקים מקומיים ומרוחקים היא בעיקר שילוב בין גיבוי קבצים של דיסקים וגיבויים עם תוכנות מסדי נתונים. הגיבוי של קבצים מתוך דיסקים בדרך כלל כדאיים יותר מבחינה כלכלית מאשר כלים מבית יצרני דטה-בייסים. קיימים מוצרים פשוטים, מהירים וחכמים לגיבוי קבצים מתוך המצע, שמסוגלים לספק הגנה מעולה.
שיטת הרפלקציה דורשת יצירת מבנה שלם של אימג'ים באתר חלופי המחובר והמגיב כמעט בזמן אמת. במקרה השבתת המערכת, האתר החלופי יתפקד כאתר ראשוני.
גם היום, עמוק אל תוך המאה ה-21, ארגונים רבים ממשיכים להעתיק את המידע לקלטות מידע ולשנע אותן לאתר מרוחק. אחרים, החליפו את הטייפים בדיסקים קשיחים, אותם הם מניידים באותה דרך. אך יותר ויותר ארגונים מבססים את הגיבוי על כוננים קשיחים שעוברים רפלקציה אלקטרונית.
גיבוי הקבצים המקומי, המרוחק והרפליקציה האלקטרונית לא רק מהירים יותר מכל דרך קודמת, אלא גם מאפשרים גיבוי בדרך אוטומטית ומתוזמנת, בתדירות גבוהה יותר ועם יכולת בדיקה ובקרה בזמן אמת. בעלי Big Data נוהגים כיום ליצור רובד של כונני גיבוי מעולים לאחסון בטווח הקצר (מספר ימים ועד כשבוע), ולאחר מכן מעבירים את הגיבוי (ומידע שנדרש לעיתים רחוקות) לארכיון על גבי טייפים או דיסקים זולים יותר.
כאמור, מבחן יעילות הגיבוי הוא רק השחזור. בדיקת תהליכי השחזור חייבות להתבצע לעיתים קרובות וללא הכנה מוקדמת כדי לדמות מקרי חירום במציאות. רצוי לשתף בתרגילי השחזור את כל חברי הצוות הרלוונטיים, ולא רק את בעלי האחריות הבלעדית לנושא. הם יוכלו לעזור לנו הציל את האוניה ביום סגריר וים סוער.
ידידנו עופר נבהל מאוד לפני שבוע. הוא כבר שנים מתייעץ איתנו לגבי פתרונות הגנה ושרידות, וזו לא פעם ראשונה שפרסומים מפחידים מגיעים אליו לתיבת הדואל. אבל הפעם היה אולי הכותב אסרטיבי יותר, כי הצליח לגעת לעופר במיתר תודעהרגיש במיוחד. בתמצית, הציעה הפרסומת פיירוול, פתרון גיבוי יומי, אנטי וירוס ומערכת הפעלה - ולמרות שהם הוצעו לא על פי סדר ההתקנה, מסוג מוגדר ומדגש:
"1. חובה בכל ארגון שיהיה FIREWALL מקצועי עם עדכוני אבטחה. 2. גיבוי יומי מסודר ומעודכן, לכל המידע הקריטי בארגון, מחשבים ושרתים, מומלץ מאוד גיבוי בענן + גיבוי מקומי. (גיבוי בענן נותן גם פתרון DRP) 3. אנטי וירוס חוקי ומעודכן במחשב (לא חינמי) 4. מערכת הפעלה windwos מקורית מעודכנת תמיד. פתרונות נוספים מאתר XXX"
1. פיירוול – תמיד נכון. לא חייבים לקחת את הפיירוול הראשון שספקי האינטרנט מציעים לכם. יש פתרונות רבים, גם חינמיים, לבחירה.
2. גיבוי יומי – לא מספיק. נדרש גיבוי בתדירות המתאימה לפעילות העסקית. אם המידע מתעדכן מספר פעמים ביום, אזי גם הגיבוי חייב להיות בהתאם. BOS מאפשרת גיבוי אוטומטי בתדירות המתאימה לכל תחנה, ספריה, קובץ וכו' – מכל יעד ולכל מטרה (גם ענן)
3. אנטי וירוס – מעודכן, כמובן. ככלל, למחיר האנטי וירוס אין קשר לטיבו
4. עבור מערכות הפעלה חלונאיות נכתבים מרבית האיומים. כך שגם אם המערכת "מקורית" וגם אם לא, הסיכוי לפגיעות גדול יותר. אם תשאלו אותנו, עדיף להשתמש במערכת קוד פתוח (לינוקס וכו') עם תוכנות Open Office המומלצות על ידי ממשלת ישראל
ובאופן כללי, דע את האויב*. אם ה"אויב" שלך הוא היא ה-CIA, לא יעזור לך גם כל סל הפתרונות של XXX אם האויב הפוטנציאלי שלך הוא האקר אקראי שיוצא לדייג בשיטת "מצליח", רצוי שתתקין הגנות מתאימות אם האויב שלך יכול להיות מישהו בתוך הארגון, כל ההוצאות על פתרונות הגנה מיותרות. תשקיע ביחסי אנוש. בקיצור, כל הנ"ל לא יעזרו לך אם יש מישהו שבאמת מתעקש להזיק לך או לנצל אותך בכל מחיר.
*אם זכור לך, במגזין צ'יף פרסמנו בעבר מקרים של בתי חולים בארה"ב ומוסדות נוספים בהם הצפינו האקרים את המידע ודרשו כופר כדי לשחרר אותה. אותם האקרים ידעו שלמוסד לא תהיה ברירה חוץ מלשלם להם, הם גם ידעו שהמוסד מסוגל לשלם את מה שהם ביקשו.
לפני 150 שנה (שנת 1863) החלה להתפשט שמועה בין כורמי
דרום צרפת. נאמר כי מחלה מסתורית פגעה בכרמים של טירת
דה-אגיון (Chateau d'Aiguillon). איש לא דמיין אז שתוך פחות מ-15 שנה תתפשט המחלה ב-52 מחוזות צרפתיים ותפגע ב - 12.000.000 דונם כרמים... כך שלקראת המאה ה-19 כמעט כל אירופה הייתה נגועה במגיפה. המצב הכניס את הייננים האירופיים למלחמת חורמה כדי למנוע את היעלמותו של ענף מסורתי שפרנס אותם במשך אלפי שנים.
המחלה שנדמה שהייתה חשוכת מרפא, נגרמה על ידי חרק קטן: כנימת הפילוקסרה. שמה באקדמיה Dactylosphaera vitifoliae, ובין קרוביה נמנות הכנימות משפחת Phylloxeridae. מקור טפיל הכרם הזה הוא מערב ארצות הברית, שם התפתח וניזון מגפני הבר. אך כרם אירופי משובח שהכנימות נטפלו אליו, מת לו תוך פחות משלוש שנים. ב-1854 חקר האנטומולוג החקלאי האמריקאי Asa Fitchאת החרק. אבל מי העביר, מי הדביק את העולם הישן, זה לא בדיוק ידוע. יתכן שעשו זאת חוקרים ואספנים שייבאו לאירופה זני גפנים אמריקניים. כאשר התגלו החרקים באנגליה ואירלנד, הם כמובן נוספו לאוספים האוניברסיטאיים הויקטוריאניים בלונדון, אך חשיבותם הכלכלית כלל לא הודגשה, מפני שמועטים היו גידולי הגפנים בבריטניה.
הפילוקסרה חצתה מהר מאוד את התעלה. בצרפת קבלת הפנים הייתה שונה לגמרי. הוקמו ועדות ובוצעו השוואות. בשנת 1868 חדרו הטפילים לפורטוגל, לאחר מכן לגרמניה. ב-1875 הם צצו באוסטרליה, ב-1878 נרשמו בספרד וב-1879 כבשו את איטליה. ב-1880 הגיעו לדרום אפריקה וב-1888 אף הופיעו בפרו. הכיבוש ההדרגתי של המפה יצר באירופה סיטואציות מעניינות. למשל, באזור La Rioja של ספרד, לשם הגיעה הפילוקסרה כ-20 שנה מאוחר יותר מאשר לצרפת. בשני העשורים הללו הכפילו יינני לה ריוחה את שטחי הגידול, על מנת לספק את דרישת היין הגדולה והדחופה מצד לקוחות צרפת. עם זאת, ב-1899 הגיע האסון גם אליהם. שטח הכרמים הצטמצם לפחות משליש תוך 10 שנים, מה שיצר אבטלה, והגירה של יותר מ-20,000 מקומיים לאמריקה. גם בקטלוניה התרחש סיפור דומה: בשנים הראשונות נמכר יין לצרפת. עוד ב-1867 המכון החקלאי הקטלני של סן איסידרו התריע על בואה מחלת הגפן. 12 שנה מאוחר יותר, התגלו הכרמים הנגועים הראשונים. לקראת 1892, 90% מכל הכרמים היה נגוע. מרבית היצרנים פשטו רגל, במיוחד מפני שבאותה תקופה היה נהוג חוזה ה- "rabassa morta" (זן מת), חוזה שכירות של אדמות לגידול כרמים שהתבטל באופן אוטומטי במידה וימותו שני שליש משתילי הגפן הראשונים שנוטעו. המגדלים הגדולים והעשירים יותר נטשו את גידול הגפנים ועברו לשקדים או לטבק. אבל רבים מן המגדלים החליטו להלחם, תחת הנהגתם של שבע מגדלים שכונו "שבעת חכמי יוון" וחפשו ללא הרף פתרונות לעצירת המגפה. התגלה כי הגפנים הרגישים לפילוקסרה היו הזנים המקומיים או אלה שהורכבו על גבי כנים מזנים אירופיים. מאידך נמצאו שורשים מזנים אמריקנים עמידים לטפיל. בהדרגה, החלו בכל העולם לגדל זנים אמריקנים או להרכיב זנים אחרים על גבי כנות מזנים אמריקנים. הטפילים לא נעלמו, אך הגידולים לא מתו. לקראת סוף המאה ה-19 פרחו מחדש הכרמים בקטלוניה, ובהמשך זה הוביל לבום של יין הקאווה .בתחרות תוויות לקאווה הקטאלני השתתפו ציירים וארכיטקטים מפורסמים (Puig, Gaudí ועוד). שמחת הניצחון על החרקים ההרסניים נחגגת מאז בסתיו ביישוב Sant Sadurní d'Anoia. בחגיגות הפילוקסרה יש זיקוקי די נור, מדורות, ריקודים, ובמקום דרקון, מככבת בתהלוכה בובת חרק פילוקסרה ענק.
תאמינו, אצלנו לא פחות שמח בכל פעם שמצליחים להתגבר על באג.
■ שני דיסקים במערך RAID5 (המאוחסן אצל ספק אחסון גדול ומכובד) קרסו בו זמנית. אנשי המחשבים החליפו אותם בזריזות בחדשים. נעשה Rebuild ו-Mount לגיבוי. הגיבוי נמצא לא תקין. הדיסקים התקולים הגיעו לצ'יף לאבחון. הנזק הפיזי בפלטות היה קשה ביותר, יתכן תוצאה מהפסקות חשמל חוזרות. הסיפור לא נגמר טוב.
■ מחשב נייד נפל מתרמיל ברכבת ואבד. לא היה לו גיבוי עדכני.
■ עובדת עזבה מקום עבודה מבלי לגלות את הסיסמה למחשב. הדיסק בתחנת העבודה שלה היה מוצפן בהצפנת דיסק שלם מטעם היצרן. בינתיים ארע בדיסק גם Crash לראשים. הארגון נאלץ לוותר על המידע שבמחשב.
לסיפורים שלנו אין תמיד סוף טוב. אבל רובם היו יכולים להסתיים אחרת עם קצת מחשבה תחילה. תנו לנו לעזור לכם כדי שלכם זה לא ייקרה. צרו קשר
מערכות המחשב של Adobe נפרצו לפני כחודש וחצי, מקורות ברשת קראו לזה הפריצה החמורה ביותר בעשור האחרון. תחילה נאמר כי התקרית פגעה ב-2.9 מיליון משתמשים שפרטיהם נגנבו. מסתבר שהכמות הייתה בקנה מידה של עשרות מיליונים. באתר AnonNews.org פורסם קובץ בנפח 3.8GB שהכיל יותר מ-150 מיליוני שמות וסיסמאות שנגנבו מאדובי. אבל למה בעצם מסכנת הגניבה את כל משתמשי המוצרים של היצרן? מפני שיחד עם מידע מוצפן - פרטי זיהוי, אשראי וסיסמאות של משתמשים, הפורצים גנבו גם את קוד המקור של מוצרי החברה (Cold Fusion, Cold Fusion Builder, Photoshop ו-Acrobat). היות ומקור התוכנות נמצא כעת בידי ההאקרים, הם יכלו לנתח אותו כדי לגלות חולשות אבטחה בלתי ידועות עדיין. ואם זה המצב של אדובי, הלא שגם חברות גדולות אחרות נמצאות בסכנה דומה. מה נשאר לנו לעשות? כמו תמיד: להשתדל ולשפר את מגננות הרשת והמידע שלנו, יתכן לשמור (חברות התוכנה) את המקורות שלנו ללא גישה רשתית, ולבזר את המודולים עליהם עובדים המתכנתים. לגבי מידע השייך ללקוחות, נתוני סליקה הנאספים באתרים, יהיה חכם לשנות סיסמאות גישה בתדירות זהירה
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.