● מקל כבר הפסקתי לספור את הפעמים מאז תחילת השנה, בהן קיבלתי את המייל בנושא: "למהר להירשם ל-שירות כלשהו- או להפיץ מייל זה, לפני שהגישה לגוגל ולוויקיפדיה יהפכו להיות בתשלום". לא רק שמדינת ישראל נולדה כתינוקת סוציאליסטית-נדיבה וההתבגרות הפכה אותה למתבגרת קפיטליסטית-אגואיסטית. אלה שבכל הפלנטה האוכלוסייה גדלה והתחרות על מקורות המזון (ההכנסה) מחריפה. מה שהיה פעם חינם, או לפחות זול, יהיה יום אחד בתשלום, וגם יקר. יום אחד נשלם על האינטרנט - לא רק על ההתחברות והגלישה, גם על התכנים. בשבוע שעבר התקוממה בסינגפור חבורת ענקי האינטרנט במזרח: eBay, פייסבוק, גוגל, יאהו ו-Salesforce - אשר יסדו יחדיו את איגוד AIC. הם כתבו לממשלה מכתב המביע דאגה לגבי סדרת אמצעי פיקוח על האינטרנט, ובעיקר על אתרי החדשות, שהממשלה מתכננת. חוק חדש בסינגפור יחייב אתרים המדווחים על יותר מ-50,000 מבקרים (Unique visitors) לקבל רישוי ולהפקיד שטר ערבותבגובה 50,000 דולר סינגפורי($S) חברי AIC טוענים כי "זהו סימן ראשון למגמה רגולטורית שתעכב את המרדף אחר חידושים, את פיתוחן של תעשיות מפתח בתחום הטכנולוגי, ואת משיכת ההשקעות הקשורות לאינטרנט במדינה." עוד הן כתבו שהן מאמינות כי "היבט הרגולציה והדרך בה היא תכנס, השפיעו לרעה על התדמית של סינגפור בעולם כמדינה פתוחה וידידותית לעסקים". קבוצת החופש במדיה "עיתונאים ללא גבולות" דירגה השנה את סינגפור כמספר 149 ברשימת המדינות בהן יש חופש עיתונאי. והם הורידו אותה מהמקום ה-135 שקיבלה בשנת 2012. גם קבוצות פעילים למען זכויות האדם מבקרות בצורה מתמשכת את ממשלת סינגפור על הדיכוי של קבוצות אופוזיציה. מעבר לסוגיה האידיאולוגית, ברור לכל כי במניע לחקיקה כלול במידה רבה גם אינטרס כלכלי. "האוויר לנשימה הוא חינם רק מפני שהרשויות עדיין לא מצאו דרך לגבות עבורו מס", אומר אחד מסוכני צ'יף. אולי בסינגפור חושבים גם על משהו להצמיד לאנשים לאף?
● גזר רשויות בסינגפור מעריכות מאוד את התעשייה המקדמת את כלכלתה. רק לאחרונה קיבל ראש הדירקטוריון של חברת Showa Denko) SDK) "כוכב השירות הציבורי 2012", פרס הממשלה לידידים מצטיינים של סינגפור. הנשיא טוני טן תלה על חזהו את המדליה הניתנת לתעשיינים שתרמו תרומה גדולה לגידול הכלכלי של המדינה. SDK היא יצרנית ומשווקת גדולה של כימיקאלים לתעשייה הכבדה, לאלקטרוניקה ולמחשוב. בנוסף למוצרי לוואי לדלק המאובנים, וחומרים אנורגאנים (קרמיקה, פחמנים) היא מייצרת ציוד אלקטרוני ובעיקר דיסקים קשיחים. כמו כן, היא מפתחת את הדור הבא של פרוסות סיליקון (וואפר) לשימוש בתקשורת אופטית. השקעתה בסינגפור החלה ב-1972 והתבססה בין השנים 2005-2010 בעיקר בענף הדיסקים הקשיחים. ב-2007 הושלמה בסינגפור בנייתו של מפעל ברמה גבוהה לייצור מצעים אלו:SDS -Showa Denko HardDrive Singapore. כיום מהווה המפעל אתר הדגל של התאגיד והוא ספק בלתי תלוי בשוק העולמי. כלומר, הוא מספק כשליש מכל התוצר העולמי, ולכל יצרני הדיסקים הקיימים. ממשלת סינגפור עודדה מאז שנות השמונים את תעשיית הדיסקים הקשיחים, ואת הכשרת התשתיות והעובדים למחקר ופיתוח בתחום.
קודם כל תודה לחנוך על הפנייתו למאמר המעניין. וכעת, תקציר בעברית כפי שאתם אוהבים.
פורמט ניסיוני חדשני לזיכרון מחשב משתמש בחמישה ממדים כדי לאחסן מידע בצפיפות שתאפשר אחסון של יותר מ-300TB בתקליטור אופטי בגודל סטנדרטי. שלא כמו בתקליטורים הרגילים, המצע בו עשוי מזכוכית קווארץ - עמידה בהרבה מהחומרים הפלסטיים הקיימים. ועוד הבדל: בתקליטורים הקונבנציונאליים, המידע מאוחסן על ידי צריבת נקבים זעירים בשכבה אחת או יותר של הצלחת הפלסטית, כלומר שהשיטה משתמשת ב-3 מימדים מרחביים. בניסוי של חוקר האופטואלקטרוניקה Jingyu Zhang וצוותו מאוניברסיטת סאותהמפטון (הממלכה המאוחדת), משתמשים בשני ממדים אופטיים נוספים. הניסוי הוכיח כי ניתן לשמור מידע בזכוכית על ידי שינוי השבירה הכפולה (birefringence) שלה.
השבירה הכפולה היא תכונה הקשורה לדרך בה אור מקוטב עובר דרך זכוכית. צריבת המצע על ידי קרן הלייזר לא רק מנקבת אותו, אלא משנה שני פרמטרים בשבירה הכפולה של הזכוכית. הפרמטרים נקראים "נטייה ציר איטית" ו-"כוח העיכוב", הם משתנים על ידי שינוי הקוטביות והעוצמה של קרן הלייזר. שני המימדים האופטיים מתווספים לשלושת קואורדינאטות המרחב וכך יש לנו את "אחסון מידע ב-5D" עם טכנולוגיה זו עלויות הצריבה תגדלנה, לפחות בהתחלה, בשל הצורך בשליטה העדינה בתכונות קרן הלייזר. זאנג ועמיתיו פתרו את בעיות השליטה והמהירות באמצעות SLM (מאפנן אור מרחבי) וסינון הקרן במסך המכיל 16 אזורים בצבעים שונים. למערכת המוצעת אין רכיבים נעים, אך המצע מונח על גבי משענת שזזה. עד כה הושגה מהירות כתיבה של מגה בייט אחד לשנייה, מהירות דומה למכשירי ה-DVD הראשונים שיצאו. (עד כאן המאמר).
יש לציין כי עוד ב-2009 הציעו Zijlstra ועמיתיו מאוניברסיטת Swinburne באוסטרליה, מצע שהם כינו 5D DVD. לדעתם, תוך 5 עד 10 שנים אמור היה הפיתוח להגיע לרמה מסחרית. צריבת התקליטורים הללו נעשתה על חלקיקים זעירים בשכבות מרובות, והקריאה באמצעות קרני לייזר משלושה צבעים שונים. קיבולת היעד הייתה 10TB לתקליטור - יותר מפי 2000 מ-DVD רגיל, ויותר מן הטכנולוגיה ההולוגראפית שאמורה להגיע ל-6TB לתקליטור. היתרון בשיטה הייתה אפשרות השימוש של כונני ה-5D DVD גם עם התקליטורים הישנים (CD ו-DVD)
זכוכית הקוורץ עמידה בטמפרטורות של עד 1,000 מעלות צלסיוס, בעוד הטמפרטורה המומלצת לשמירת תקליטור אופטי נעה בין 18 ל-23 מעלות (עם לחות יחסית שבין 30 ל-50%). דיסק בלו-ריי יכול היום לאחסן 23.5GB מידע ואורך חייו עומד על 7 שנים. היעד בפיתוח תקליטורי הקוורץ הוא דיסק עם מאות שכבות. המבנה הנוכחי של 3 שכבות רק בא להוכיח היתכנות טכנולוגית. דיסק עתידי מקוורץ בעוביו הזהה לזה של CD (שהוא 1.2 מילימטר) יוכל להכיל כ-400 שכבות מידע. הוא יראה כמו CD רגיל, עשוי זכוכית. צפיפות היעד בפיתוח הוא של 1 בייט לנקודה בנפח של 5 מיקרון מעוקב. לקריאת תקליטורי קוורץ יידרש סורק לייזר דומה לאלו הקוראים היום את התקליטורים שלנו - CD, DVD או בלו ריי.
דיברנו כאן בעבר על אגרנות מידע. חלק גדול ממשתמשי הדואל מתקשים להפטר ממסרים ישנים. אם בשל התקשרות רגשית או חשש שהחומר יועיל מאוחר יותר, ואם מפני שאין להם את הפנאי הדרוש לניקוי המיילים הרבים שהצטברו. הפתרון הוא למיין. להתייחס לתכתובות שלנו כאל מזון טרי: אם הוא עוד ישמש אותנו לבישולים עתידיים, נקפיא אותם במערכת אחסון/ארכיבאות, מנותקת ומגונת, מחוץ למערכת הדואר האלקטרוני. ואם אחרי תקופה הוא כבר לא רענן, שמיש, או בתהליך הכנת תבשיל, הוא יושמד ויפנה את מקומו למצרכים חדשים.
אנו מודעים היום יותר מאי פעם, לבעלי מקצוע (בעיקר עיתונאים, חוקרים וכו') החוששים מפני פריצה לחשבונות הדואל שלהם, חשבונות המתנהלים לא רק אצל ספקים כמו גוגל ויאהו. הם מעוניינים מצד אחד לקבל חומרים ממקורותיהם, ומצד שני להצניע את כתובת הדואר האמיתית שלהם. אחד הפתרונות הנוחים עבורם הוא כתובות מייל זמניות אותן ניתן להחליף מעת לעת. בכתובות הללו לא ייאגר מידע לזמן רב, ותוקפן יפוג תוך מספר ימים שיוגדר מראש. שני אתרים שמספקים שירותי דואל מסוג זה. בהם ניתן גם לכלות תכתובות במהירות, מבלי להשאיר סימני התקשרות.
1. TrashMail - זו הרחבה המאפשרת שליטה טובה על כתובות מייל חד פעמיות אותן ניתן לצור בפיירפוקס או כרום. ניתן להגדיר את הכתובת ולקבוע את מועד תוקף השירות.
2. MeltMail - שירות חינמי וזמני. כתובת הדואל יכולה להישאר פעילה בהתאם להגדרת זמן מראש, עד לזמן מרבי של 24 שעות. לאחר מכן התוכן מתפוגג כלא היה.
מזעזע
כן, מטרת התמונה היא לזעזע אתכם. זה מחשב נישא שהתקבל בצ'יף לאחר שריפה.
"ונשמרתם מאוד, לנפשותיכם: כי לא ראיתם, כל-תמונה, ביום דיבר ה' אליכם בחורב, מתוך האש."
מה שיפה בעולם של טכנולוגיות המידע זה שהוא לא רק מפרנס את כל מערכי הניהול, התכנון, הייצור והשיווק שלו. הוא גם מספק תעסוקה לאוכלוסיית משפטנים ברוכת... הפעם, גם מוסד חינוכי המחזיק בפטנטים רבים, מצטרף למלחמות על השליטה בהמצאות ודורש את הנתח שלו. מדובר באוניברסיטת בוסטון, אחת הגדולות מבין האוניברסיטאות הפרטיות של ארה"ב, עם יותר מ-10,000 עובדים, 33,000 סטודנטים, היסטוריה של 5 פרסי נובל ומאות פטנטים רשומים. בין הפטנטים הללו, נמנה פטנט מספר 5,686,738 של דר' T.D.Moustakas, פרופסור להנדסת חשמל ומחשוב באוניברסיטת בוסטון. הפטנט, שנרשם ב-1997, מתאר "פילמים דקים המבודדים ברמה גבוה מאוד של Gallium Nitrideחד גבישי" באוניברסיטה הבינו שהמוצרים של אפל iPhone 5, iPad, ו-MacBook Air כולם משתמשים במוליכים למחצה המכילים שכבה מהסוג המתואר בפטנט 738'. אותם פילמים משמים לעיתים קרובות תצוגות LED. אפל היא לא היחידה: גם שמונה יצרנים קטנים יותר של התקנים אלקטרונים ושתי חברות גדולות (סמסונג ואמזון) קיבלו בשנה האחרונה תביעות זהות מאוניברסיטת בוסטון. מה שגורם לכולם להרים גבה, הוא שרק לפני 9 חודשים פרסמו אנשי בית הספר למשפטים באוניברסיטת בוסטון, סקר מקיף על עלויות ה-patent trolling (הרצון או הניסיון חסר התמימות של אנשים או גופים, במיוחד כאלה שאינם משתמשים בעצמם בפטנטים השייכים להם, להרוויח מהשימוש שנעשה על ידי אחרים בטכנולוגיות הרשומות). העבודה מציינת כי ניסיונות אלו עלו לכלכלה האמריקנית 29 מיליון דולר רק ב-2011, וכמחצית הטריליון בין 1990 ל-2010. אצל הנתבעים, האובדן הכספי לא דרבן את היצירתיות, רק את הרצון לרכוש פטנטים כוללניים, מעורפלים ובלתי ממוקדים. בבוסטון, כמו באוניברסיטאות אחרות, יד ימין לא רוצה לדעת מה שיד שמאל עושה, או שאולי זה פשוט לא מעניין אותה.
TIME הודיע כי משרד המשפטים של ארה"ב מסר כי יפרסם הנחיות חדשות להגנה על עיתונאים ואמצעי התקשורת. הודעה זו באה כתגובה למקרי הריגול שנחשפו לאחרונה ואשר סיכלו חקירות עיתונאיות בהתפתחות. ההנחיות כוללות שינויים בהרשאות הגישה של חוקרים לעיתונאים. להבא חוקרים יצטרכו להגיש בקשות לארגוני חדשות על מנת לבקש רשומות של עיתונאים חוקרים. משרד המשפטים התחייב "להבטיח את ביטחון המולדת ולהגן על העם", ובו זמנית גם "להבטיח את חופש העיתונות". כך התבטאה התובע הכללי אריק הולדר. רק המשרד לביטחון פנים יהיה רשאי לעכב את האישור וזאת רק למשך 45 יום, במטרה לקבוע אם מידע עיתונאי כלשהו יפגע בחקירה קיימת או בביטחון המולדת. הנחיה נוספת מתמקדת באישור שרק התובע הכללי רשאי להעניק לסוכני הביטחון כדי לחקור ולפרוץ לחשבונות של עיתונאי. הנושא קשור לביקורת של רשת FOX כנגד ה-FBI, אשר חדר לדואר האלקטרוני של ג'יימס רוזן כדי לאתר מקור עיתונאי. הולדר צופה כי ההנחיות, לאחר בדיקה ואישור, יעזרו לשמור על האיזון המתאים בחקירת הדלפות בלתי מאושרות. ועוד נשאר לראות כיצד הן יתרמו להתפתחות המדיה. לרשותכם, הדו"ח משרד המשפטים של ארה"ב.
הסייבר-קופס היום הם עדיין לא קיבורגים - שילוב בין אדם למכונה כמו בסרט משנות ה-90'. כבר ב-1997 צוין בדו"ח של הועדה הנשיאותית להגנת תשתיות חיוניות של ארה"ב, כי "סייברקופס (שוטרי סייבר) הם סוכני אכיפת החוק בתחום החלל הקיברנטי-האינטרנט". שנה לפני כן, יותר מ- 2,000 ארגונים לאכיפת החוק בעולם כבר היו מחוברים לרשת הרחבה העולמית. עבריינים מסוגים שונים מעריכים את החופש והאנונימיות האינסופיים שהאינטרנט מקנה להם. שוטרי סייבר ומומחי חקירות דיגיטליות עובדים סביב השעון כדי לשנות את המצב. אם בחיי היום יום אנו רגילים לראות שוטרים מסיירים ברחובות, סביבת האינטרנט אינה שונה מבחינה זו. סייבר-שוטרים מסיירים בקביעות ברשת, מתוך כיסא מול מסך. החקירות הדיגיטאליות הן נגזרת ממדע חדש יחסי, העוסק בניתוח, תיעוד ועיבוד של ראיות דיגיטליות.
במדינת בוואריה המשרד לחקירות פליליות משתמש בשוטרים בעלי התמחות מיוחדת לסיור ברשת. כיום, הם מתמקדים בעיקר באיתור חומרים פורנוגראפיים של ילדים, אך לא רק. אין מדינה חסינה מפני מתקפות סייבר. רק ברשת המקשרת את הרשויות בבוואריה, מתבצעים כ-36,000 ניסיונות תקיפה מדי יום. ב-2011 המשרד הגרמני הפדראלי לאבטחת מידע נאלץ להתמודד עם 4 - 5 מתקפות ביום של סוסים טרויאניים ממוקדי מטרה שסכנו את מוסדות לממשלת גרמניה. על הכוונת נמצאות בעיקר תשתיות חיוניות: תחנות כוח, רשתות חשמל, רשתות תקשורת ובנקים שיכולים להיפגע או להשתתק כתוצאה מתוכנות זדוניות, וירוסים וסוסים טרויאניים. תעשיית האבטחה בעולם רשמה 5.5 מיליארד מתקפות סייבר על גופים עסקיים ב-2011. גרמניה היא המטרה הנפוצה ביותר באירופה ולרוב, מדובר בריגול תעשייתי. מוערך כי רק אחת מתוך 1,000 מתקפות סייבר מדווחת לרשויות. בין השנים 2009-2011 ההפסדים המדווחים על ידי עסקים כתוצאה מעבירות רשת היו כפולים מהגובה המיוחס להם על ידי הסטטיסטיקות הרשמיות, שאמדו אותם ב- 71.2 מיליון יורו. איגוד העסקים הבווארי מעריך שהנזק השנתי לכלכלה הגרמנית יגיעה השנה ל-50 מיליארד יורו.
האסטרטגיה של אבטחת מידע במשרד לביטחון פנים הבווארי מתבססת על 5 נקודות עיקריות: ▪ הגנת התושבים באמצעות הדרכה ופיתוח מודעות. ▪ הגנה על פעילות המדינה באמצעות חיזוק גופי האבטחה. ▪ הגנה על הכלכלה באמצעות "מרכז הברית הקיברנטית של בוואריה", אשר נחנך ב-1 ביולי אחרון. ▪ רישות של שחקנים ▪ תיאום במשרד לביטחון פנים.
לאחר שבין השנים 2010 ו-2011 עלה מספר עבירות האינטרנט בבוואריה ב-20%, שכרה המשטרה מומחי IT שעברו תהליך בחירה קפדני כדי להשתתף בהשתלמות שהפכה אותם לחוקרים. כיום, הם מסייעים לקרימינולוגיים מנוסים באיתור עבריינים ברשת. העבודה עבורם מתחילה כאשר נמצאות ראיות לפעילות עבריינית ברשת. עליהם לתעד את החומר בדרך מתאימה, אך האינטרנט נמצא מחוץ לתחום השיפוט של מדינת בוואריה, ורבים מן השרתים המאחסנים תוכן עברייני נמצאים מחוץ לגרמניה. במקרים אלו, מומחי החקירות הדיגיטאליות המקומיים מגישים את הראיות לתובעי המדינה, אשר מעבירים אותן לרשויות הרלוונטיות.
ניתוח דיסקים קשיחים והתקנים שונים יכול להוות מטלה מאתגרת, והצפייה בחומרים פדופילים יכולה להוות מעמסה פסיכולוגית לחוקרים, בעוד כמות החומרים הולכת וגדלה. במקרה אחד, הם מספרים, התקבלו מעל 3 מיליון קובצי וידיאו ותמונות, ולא הייתה ברירה אלא לפתח כלים למיון אוטומטי של חלק מהחומר.
תחום פעילות נוסף הוא חיפוש אחר סימנים מקדימים למקרי התאבדות. לשם כך נעזרים החוקרים בפעילים ברשתות חברתיות, או במפעילים. רק השנה סוקלו בבוואריה כ-50 מקרים של מתאבדים בפוטנציה, בעיקר מתוך מידע ברשתות החברתיות. השוטרים מעוניינים במודעות לנוכחותם ברשת. המטרה היא שהאינטרנט לא יהפוך למקום מחוץ לחוק.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.