▪ פרופיל חברה
▪ מכתבים למערכת
▪ יעוץ ופרויקטים
▪ שחזור מידע
▪ פרסום ומודעות
▪ אתר הבית

טלפון 08-9400070
 

"בכוחו של אדם להפוך מבוי סתום לפרשת דרכים"
 
הראי"ה

אח גדול

בחודשים הקרובים יחל לפעול ב-Utah מרכז Bluffdale לניתוח מידע של הסוכנות לביטחון הלאומי האמריקנית. המרכז הוא חוות שרתים, ו"בחווה" הזו היבולים רבים ומגוונים: שיחות טלפון, מיילים, וסוגים נוספים של תקשורת דיגיטלית. היבולים הללו יזינו יחידות צבא, סוכני CIA ואת הבית הלבן.
מרכז המידע הענק, דרכו יזרמו אלפי מיליארדים של בייטים, הוא רק  מרכיב אחד  של הרשת הכלל עולמית, ובמובן מסוים נועד לתפקיד גיבוי פעילות איסוף המידע של ארה"ב.
ציוד המחשוב במרכז משתרע על כ-486 דונם, שטח המגיעה כמעט לפרברי Salt Lake City. צוות יחסי הציבור של NSA הזמין עיתונאים לביקור באתר, והבטיח להם כי במרכז המידע לא יגעו בתוכן של המיילים הפרטיים או שיחות טלפון האישיות של האמריקנים. כל זה היה, כמובן, עוד לפני דליפת המידע שחשפה שהסוכנות כן עסקה באיסוף מידע ממיליוני תושבים וטרם גילוי הגישה שיש לסוכנות למידע פרטי הנמצא על גבי אתרי אינטרנט גדולים כגון גוגל, פייסבוק, סקייפ, אפל ויאהו. לאחר הדליפה, המרכז ביוטה הפך לעוד סמל של הפרעת הפרטיות  על ידי הממשלה, מעונו של האח הגדול ממש.
לאחר שפורסמו דברי הדליפה התארגנה הפגנה של אמצע השבוע מול בנייני הממשל ביוטה, עם שלטים שכינו את פעולות ה-NSA "הפרה מזעזעת"  של חוק הגנת הזכויות המגנות מפני חיפושים ותפיסות בלתי סבירים.
הבעלים של  Xmission, ה-ISP הוותיק ביותר ביוטה אמר כי "הרעיון שלכל מוסד ממשלתי  תהיה גישה בלתי נדלית לתקשורת הפרטית שלנו, בוודאי לא עלה במוחם של הוגי החוקה לפני 200 שנה. אך זה לא אומר שעלינו לקבל אותו כיום." הגנרל Keith Alexander, מנהל הסוכנות לביטחון לאומי הצהיר בפני הקונגרס כי מאמצי הסוכנות סיכלו עשרות מתקפות טרור והבטיח הורדת סיווג של חלק מהמידע על מנת להוכיח עד כמה שימושיות היו פעילויות הסוכנות.
דיאן פיינשטיין, יו"ר ועדת הביון בסנאט מסנגרת על השימוש של NSA במטה-דטה הטלפונית, כאמצעי להגנה על המולדת, אך לא כל האמריקנים חושבים כמוה. סנאטורים אחרים כבר החלו לפעול למען חקירה והגבלת פעילות הביון.
מיכאל היידן, לשעבר מנהל ה-NSA ולאחר מכן של ה-CIA נהג לומר כי ה-NSA היא הסוכנות החזקה והסודית ביותר, כאשר שני הדברים שהאמריקנים יותר חושדים מהם, הם כוח וסודיות.

כיום עובדים עבור NSA יותר מ-30,000 אנשים. במרכז המידע של יוטה יעבדו כ-200 אנשים - לא אנליסטים או מתרגמים, אלא אנשי תחזוקה - על מנת להפעיל את המכונות של אחת החוליות העיקריות בעמוד השדרה הדיגיטלי של הסוכנות.
כל המידע שישמר באתר ישמר גם באתרים אחרים ובעותקים נוספים.
מנמ"ר ה-NSA, לוני אנדרסון, ציין בראיון לעיתונות כי הסוכנות מחזיקה ב-40 מרכזי מידע וכי בעת שקיבל את תפקידו ב-2008, היו רובם קרובים לוושינגטון הבירה, כלומר מתוחזקים על ידי אותה רשת חשמל. חלקם היום נסגרו, אחרים נפתחו בתפזורת גדולה יותר ובמקומות כמו טקסס, שם קיימת רשת חשמל עצמאית, כדי להבטיח את המשך התפקוד במקרה של נפילה או מתקפה. המרכז ביוטה יאחסן את כמות המידע הגדולה ביותר אך הכול יהיה מרושת ובמקרה שהמרכז ייצא מכלל פעולה, דבר לא יאבד. הם מנסים לבנות רשת עם סבילות למרות נפחי המידע עוצרי הנשימה, שממשיכים לגדול באופן אקספוננציאלי.

בשנת 1995 היו בעולם 16 מיליון משתמשים.  ב-2012 ההערכה הייתה של 2.4 מיליארד. כיום, נשלחים מדי יום 294 מיליארד מיילים וכ-5 מיליארד הודעות טקסט. בחברת IBM מעריכים כי מדי יום נוצרים 10¹⁸ 2.5x בייטים של מידע, וכי 90% מכל המידע הממוחשב הקיים בעולם, נוצר רק בשנתיים האחרונות!
על כן, אפילו כדי לצותת ליעדים של הסוכנות לביטחון הלאומי האמריקנית, יש צורך בציוד מחשוב יוצא דופן, ובצבא של אנליסטים והאקרים לשעבר כדי לאתר את המידע הנדרש.
 

מניעת דליפות (הליום)

בשנה שעברה כתבנו כאן מעט על הרעיון לשפר את ביצועי הדיסקים הקשיחים באמצעות החדרת גז הליום למארז
היות ומדובר בגז עם צפיפות נמוכה מזו של האוויר, הוא נחשב תמיד לאפשרות טובה למטרה זו. הוא גם מתחמם הרבה יותר לאט ויוצר פחות  מערבולות. אז מה הבעיה? ההליום נוטה לדלוף בקלות רבה.
חטיבת HGST ב-Western Digital הציגו מארז לדיסק קשיח המכיל הליום. נוכחות הגז אמורה לאפשר בניית דיסקים קשיחים עם עד 7 צלחות מידע מבלי לשנות את הפורמט הסטנדרטי של 3.5 אינץ' (אשר מכיל היום כמות מרבית של 5 צלחות). דיסקים עם יותר צלחות אמורים להציע קיבולת גדולה יותר במחיר נמוך יותר ל-גיגה בייט.

על מנת להבטיח שההליום לא ידלוף בתהליך הייצור וגם לאחר מכן, במהלך חיי הדיסק, יש צורך במנגנוני אטימה ובקרה מחמירים. לפני שנתיים פרסמה חברת Agilent את המסמך אשר בקישור זה: JMcLaren
 

עד סוף העשור

חלק מאיתנו מחביאים במגירות סודיות פרטי חומרה מיושנים, אליהם קשורים בקשרי נוסטלגיה, מפני שהם ששיחקו תפקיד בהתפתחות המקצועית שלנו. לשם מה? אולי במחשבה לאפשרות להראות יום אחד לנכדים... ולמה "מחביאים"? מפני שאחרת היו מצביעים עלינו כאגרנים כפייתיים. אבל, האם לא כולנו אגרנים כאשר מדובר בתוכן דיגיטאלי? תמונות ישנות, מיילים ישנים, מוזיקה טובה, סרטים שאהבנו? למה לא לשמור, אם מחיר האחסון בדיסק קשיח מאפשר זאת?
ואם זה קורה בדיסק הפרטי שלנו, מובן שזה גם קורה בדיסקים של בעלי העננים?

אומדן של חישובים שונים מראה כי הדרישה לאחסון מידע לקראת סוף העשור הנוכחי תגדל בכ-33% בנוסף לשיעור הגידול השנתי המשולב. וכן, כי הרוב הגדול של המידע יהיה אז שמור בדיסקים קשיחים.
כדי להתמודד עם דרישת השוק ימשיכו היצרנים לנסות ולהגדיל את צפיפות המידע בדיסקים, אך המטלה הופכת כל פעם יותר קשה, כך שיתכן מאוד שלא יהיה מנוס מלהשתמש ביותר צלחות מידע, ראשים ומנגנוני זרוע בכל יחידה של דיסק קשיח.
יותר אנשים בעולם מתחברים בכל פעם לרשת, המיליארד השני של גולשים מתחבר במהירות הרבה יותר גדולה מאשר המיליארד הראשון. יש לגולשים יותר התקנים לאחסון מידע מפעם, רוחב הפס עולה, התוכן הופך לעשיר יותר במונחי מידע... למרות שהפרמטרים הללו קשים למדידה מדויקת, יש סימנים למימדי הגל: מדי יום מתווספים 3,050 מיליון תמונות לפייסבוק, ו-86 אלף סרטי וידיאו ליוטיוב. בכל חתונה בה נכחו פעם צלם סטילס וצלם וידיאו יש היום מאות סמרטפונים שמצלמים ומשתפים לאורך האירוע, וכמובן שגם הצלם הרשמי מעלה את עבודתו לרשת - גם באתר שלו וגם בפייסבוק. מדי שנה נערכות רק בישראל יותר מחמישים אלף חתונות...

הצעדים הגדולים שנעשו לקראת הגברת צפיפות המידע (areal density) ימשיכו, אך הדרך נעשית כל פעם יותר תלולה. טכנולוגיית ה-PMR הגיעה לגבולות היכולת שלה, הצריבה נתמכת חום וה-מצעים המתובנתים (shingled SMR - media) יקפיצו את הצפיפות בשנתיים הקרובות, אך יתכן שזה לא יהיה מספיק כדי להתמודד עם התפוצצות המידע.
ואילו זיכרונות הפלאש, שכולם תולים בהם תקוות גדולות, יתמודדו - מסתבר- במגבלה גדולה בהרבה, במונחים של פיזיקה.
שתי שיטות האחסון מתמודדות עם העובדה שככל שתאי המידע הופכים קטנים וצפופים יותר, נהיה יותר קשה לגרום להם לשמור על מטען כאשר רוצים שישמר, ולהפטר ממנו כאשר רוצים למחוק. (תכונת הכפינות או הכפייה הזו, בולטת יותר בתרכובות הברזל בהן משתמשים בדיסקים קשיחים, מאשר בסיליקון). ולכן, רבים צופים לדיסקים הקשיחים עוד כ-5 שנים של גידול ושגשוג עד שיגיעו לתקרה של 30 עד 50% של גידול בקיבולת.
כמובן, יש אפשרות שטכנולוגיה אחרת (ולא NAND) תירש את הדיסקים הקשיחים כמצע עיקרי של אחסון רבתי. אפשרי, אך לא סביר בטווח הקצר.
הדיסקים ימשיכו לחוג בינתיים, מפני שהם מציעים את האופציה האמינה והזולה ביותר. הדיסקים בדרך כלל מוחלפים בכל פעם שמופיעה תקלה, כאשר הבעלים מסוגלים לשדרג להתקן גדול או איכותי יותר, או כאשר פגה האחריות. על פי המלצתנו, לקוחותינו מחליפים דיסקים תוך זמן סביר מתוך הממוצע של אורך החיים הפעיל של הדיסקים בשוק. המהדרין, מחליפים אחת לשנה, עם סיום הפעילות של השנה הקלנדארית שקדמה.
רבים שהחלו להחליף את האחסון בדיסק הקשיח בענן או בהתקנים ניידים, מתחילים להבין כי גם לאלו יש כשלים, עליהם קשה ויקר יותר להתגבר, אם בכלל.
אל נשכח כי גם הענן הוא מצבור ענק של מצעי מידע. למרות שאלו לא נמצאים בחזקה או באחריות בעלי המידע, זה לא פותר אותם ממחלות החומרה - של כל חומרה.

אין אנושי מן האמונה שהמקום הטוב ביותר לשמור את המשאבים שלנו, הוא בחזקתנו. זאת, בניגוד למגמה להניח את נכסי המידע אצל מישהו אחר, שרק שמענו עליו, ומבטיח לשמור עליהם ביעילות יתרה. כאשר האמונה מגובה במאות ואלפי מקרים של אובדן מידע בענן, של כשלים ממשיים בכמות שגוברת על המצב האנקדוטי, זה מעלה את מכירות הדיסקים הקשיחים להתקנה כדיסקים חיצוניים, כונני רשת, מערכי nearline ואפילו גיבויים מקוונים לאתרים אשר בבעלות בעלי המידע. ואין כל בעיה לאחסן בענן, ולגבות אל מיקום אשר בבעלותנו.
 

על יתרונות גומז פיר

עותקים מיותרים?

חברת IDC במימון Actifio ערכה סקר וניתוח נתונים משוק הניהול של עותקי המידע בעולם. IDC דווחו כי חברות סביב העולם מוציאות היום 44 מיליארד דולר בשנה בחומרה ובתוכנה לאחסון עותקים בלתי נחוצים של מידע תאגידי.
נאמר כבר עכשיו כי מנקודת המבט של משחזר הנתונים, אין דבר כזה "עותקים בלתי נחוצים". כל עותק יכול להוות גלגל הצלה ליום שחור של אובדן מידע. הנחיצות או הבלתי נחיצות של העותקים נקבעת ביום הדין, כאשר הם מסוגלים להציל מצב ולחסוך טרחה, הוצאות, או פגיעה במוניטין. דירוג הנחיצות של העותקים ומספרם הם פונקציה בלעדית של חשיבותם בניהול ובתפעול העסק. מי שחייב להחליט על מספר העותקים ופיזורם לרוחב פלטפורמות אחסון וגיבוי שונות הם אנשי IT ביחד עם מנהלי המידע או מי שממלאים את תפקידם בהנהלת הארגון. לעיתים, טוב להם להתייעץ עם מומחי שרידות, BCP או אחת הדיסציפלינות החדשות בתחום זה.
IDC, ששאלו יותר מ-700 מנהלי IT לרוחב 16 תעשיות שונות בעולם, הגיעו למסכנה כי למרות טכנולוגיות הדה-דופליקציה הקיימות באחסון העסקי הקונבנציונאלי, בשנת 2012 כ-85% מתקציב רכישות החומרה לאחסון וכ-65% מתקציב רכישות התוכנה, נועדו  לתמוך בעותקי מידע עודפים.
בשנת 2012 העותקים מלאו 60% מכל קיבולת האחסון הארגוני.

נמצא כי תוכנות לסבילות עסקית ויישומים לשיפור הזריזות מתוך פלטפורמות של הגנה על המידע והמשכיות עסקית, של ארכיבאות, ומערכות תמיכה בפיתוח וניתוח תוכנה, יוצרים עד 120 עותקים מיותרים של מידע בייצור, כאשר הן מופעלות ביחד ולמרות הפיצ'רים של דה-דופליקציה הקיימים במערכות הללו. לדעתם, ניהול העותקים המיותרים צורך יותר משאבי חברה מאשר ניהול המידע עצמו.
לדעתם של אנשי IDC, "במשך 30 השנה האחרונות אנשי IT אימצו טכנולוגיות רבות וחופפות לניהול המידע, וכתוצאה מכך נוצרות כמויות גדולות של עותקים. בעוד שמירה על עותקי המידע הוא חיוני לשמירה על איכות השירות, בנקודה מסוימת זה הופך מפוליסת ביטוח לפרנויה, והמספרים אומרים מה מחירה של אותה פרנויה."
כמעט 80% ממשיבי הסקר ימשיכו למלא קיבולת אחסון עם עותקי המידע בשנה הקרובה. עד 2016, ההוצאות לאחסון עותקי המידע יגיעו ל-50 מיליארד דולר ויעברו את ה-300 אקסה-בייטים.
להלן סיבות בגידול קיבולת האחסון של עותקי המידע כפי שזה משתקף בסקר:


ובמקום הראשון, פשוט כי גדל מספר היישומים בהם משתמשים בארגונים.
שימו לב למספר השני והשלישי: נוצרים יותר עותקים לכל יישום וגם גדל נפח העותקים המשניים שייווצרו. בדיוק בשתי נקודות אלו נמצא היתרון בגיבוי באמצעות BOS .
מערכת BOS מסוגלת:
1. להגביל את מספר הגרסאות הקודמות שישמרו.
2. להגביל את משך הזמן בו יישמרו הגרסאות הקודמות.
3. להקפיא בזמן גרסאות מידע מפני שינויים נוספים.
4. למחוק גרסאות שגילן או מספרן חרג מההגדרה.
כתוצאה מכל אלו היקף המידע הנוסף הנשמר ב BOS מגיע ברוב הארגונים להיקף של כ- 1% ליום. בארגון שמגן על 60 יום אחרונים יהיה נפח הגיבוי הנוסף קרוב ל 60% מנפח מידע המקור. היקף זה הנו קבוע והיחס יישמר גם אם היקף מידע המקור יגדל.
וכל זאת תוך כדי שמירת גרסה אחרונה תקפה ומוכנה לשימוש בכל רגע ללא תלות בתהליכי שחזור מידע.
 

"לשמניה"

כמה פואטיים השמות "חבצלת השרון" ו"שושנת העמקים"... פרחים שבהשראתם קיבלו יישובים את שמם.
למרות שהיישוב העתיק יריחו כבר לא נגיש לרובינו, גם "שושנת יריחו" הוא שם פואטי. והוא שמו של צמח מדברי ממשפחת המצליבים ("שושנת יריחו אמיתית"), באמצעותו אוהבים בוטניקאים ומדריכי טיולים להמחיש את נס התחייה.  אז אולי השושנה אמיתית אך לא כך התחייה, מפני שהצמח לא בדיוק מת במובן הקונבנציונאלי.
פואטית הרבה פחות היא שושנת יריחו - המחלה. גם היא עדיין לא מתה ולא עברה לצערנו מן העולם. בוודאי שמעתם על המקרים הרבים שנספרו בארץ לאחרונה. העיתונות דיברה על נגעי העור, אבל בבני אדם יכולים טפילי להישמניה לגרום לארבעה תסמינים שונים. בלהישמנייזיס העורית - כאמור, כיבים באזורים חשופים כמו פנים, זרועות ורגליים, אשר נרפאים תוך מספר חודשים ומשאירים צלקות - "שושנים" סביב מקומות העקיצה של נקבות זבובי החול הנגועות בטפיל.

גם זבוב החול הוא ביטוי די פואטי, בעיקר בהתחשב שהזבובים הנ"ל שייכים לתת משפחת Phlebotominae, מילה דרמטית שפירושה "חותכי ורידים". זבובי החול יכולים לגדול באזורים מיוערים, מערות או מחילות של מכרסמים קטנים.
הטפיל המועבר בעקיצה הוא חד-תאי מסוג Lehismania, ובמקורות רבים כתבו בעברית "לשמניה", לדעתנו צליל מטעה גם הוא, שמזכיר יותר... לחמנייה שמנה?
לטפיל הלהישמניה יש מחזור התפתחות שמתקיים בחלקו בגוף החרק, ובחלקו בגופם של יונקים. אם אין בסביבה אנשים, יסתפקו הזבוב והטפיל שלו בחיות השדה: מכרסמים קטנים, שפני סלע, ועוד.


כלבים סובלים מלהישמניוזס בצורה ייחודית. ניתן לטפל בהם ולהציל את חייהם, אך לא לרפא את המחלה. ראשית רואים בכלבים אובדן שיער, בעיקר סביב העיניים, האוזניים והאף. בהמשך מאבד הכלב משקל, למרות שהתיאבון ממשיך ללא פגע. הפצעים שמופיעים בעור נמצאים בעיקר בראש ובגפיים (באזורי החיכוך בזמן ישיבה או רביצה). אם המחלה לא מאובחנת ולא מטופלת, היא תהפוך לכרונית, יופיעו גם סימנים הקשורים לאי-ספיקת כליות וזה יסתיים במוות.
על מה חשב/ה הבורא/האבולוציה כאשר יצרו את המזיקים הללו? אולי על מנגנון בלימה של התפוצצות האוכלוסין? במדבר, שם אין מספיק משאבים לאוכלוסיות צפופות, יתכן היה צריך משהו שישמור על האיזון. או שייעקר את בני הזוג כדי להוציא את החשק להפריה?
באמת שלא הייתה כאן כוונה ליצור אסוציאציה בין מדעי הטבע לכלכלה, בין זבובים מוצצי דם לבין מימון ומיסוי, אבל אולי זה בכל זאת קשור:
שמענו בתחילת יוני על גובה המשכורת הממוצע של 50,000 עובדי הבנקים בישראל (30,000 ש"ח לחודש). גם המע"מ עלה ורבים התרעמו כל השינויים שגזר על ישראל שר האוצר החדש.
האם יכול להיות שלא במקרה גם התפרצה שושנת יריחו העתיקה, וגם הרימה הפוליו הנבזית את ראשה... כדי להזכיר לנו ש - העיקר הבריאות.
 

הומור

"פועל אנגלי שסבל מכאבי גב עזים, נכנס לפאב להשכיח את מכאוביו. בפאב ראה איש הדומה מאוד לישוע הנוצרי כפי שפוסל בכנסייה השכונתית. הפועל החליט להזמין את הזר ארוך השיער לפיינט. הנ"ל נענה בחן ולאחר שלגם את מלוא הכוס, נגע לפועל בגבו. הכאבים נעלמו כבדרך נס, הפועל שמח מאוד בדרכו הבריטית המאופקת.

איש כפיים רוסי נכנס צולע למסבאה, שם ישב אדם הדומה מאוד לציור באיקונה אליה נהגה סבתו להתפלל בימי ראשון. הזמין אותו לכוסית וודקה. הזר שתה איתו ולאחר מכן נגע לו ברגל החולה, אשר נרפאת בו במקום. הרוסי רקד קזצ'וק משמחה...

מתכנת ישראלי עם תסמונת מנהרת שורש כף היד עבר סלקציה ונכנס ביד חבושה למועדון לילה. התיישב בבר ליד עבדקן בגלימה ארוכה, דומה לגורו שפגש בהודו. המתכנת הזמין אותו למשקה. הזר שתה עמו ולאחר מכן הושיט יד לגעת ביד החבושה...
המתכנת התכווץ כולו, קפץ אחורה מבוהל וצעק אליו: "שלא תעז לרפא אותי! קיבלתי 25 ימי מנוחה בתשלום!"

(סופר השבוע בחדר הקבלה בצ'יף)

למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.

נשמח לקבל הערות והארות, המלצות ובקשות או קישורים לאתרים מעניינים לדואל: magazine@chief.co.il

http://www.bos.co.il

מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.

כל הזכויות שמורות © צ'יף יישומים ישראל בע"מ 1986-2013