הקיץ הלוהט הקדים השנה, ומוקדם גם החלו למות השרתים. השרתים הארגוניים מוחזקים לרוב בסביבה ממוזגת. "לרוב", יש לומר, מפני שכבר ראינו בלא מעט מקומות, שהעובד האחרון שיוצא מהבניין בערב, גם מכבה את המיזוג. האם זה החום או פשוט עייפות החומר, לא נדע בוודאות ללא עבודת מחקר בהיקף רציני כמו ההוא שחוקרי גוגל פרסמו ב-2007. אותה עבודה כללה בדיקה של 100,000 דיסקים שהחלו לפעול בשרתי החברה החל מ-2001. אבל גם בלי מחקר מעמיק, שנה אחר שנה יולי-אוגוסט הם החודשים הפעילים ביותר בתחום תקלות השרתים. בארץ, בחברות הבינוניות והקטנות, הבעיה העיקרית הנפוצה ביותר היא השתקת מערכות הייצור בשל כשל דיסקים, כשל שרתים שלמים או בשל אובדן מידע בשרתים שלא ניתן לעצור. במקרה האחרון, ככל שהזמן עובר, פוחתים הסיכויים להחזיר מידע. דאטה ומטה-דאטה חדש שנכתב למצע דורס את הקבצים שאבדו אי שם באזורים שמערכת ההפעלה מדווחת כ"ריקים". בסצנריות הללו, והיות ולא ניתן להפסיק את עבודת המחשב, אנו נקראים לעזור ו-"לעשות קסם". קסם, מפני שהדבר דומה להחלפת גלגל מבלי לעצור את המכונית.
היציאה בשלום מצרה כזו מותנית בחשיבה קרה ומבוקרת, או לחילופין ניסיון באירועים מסוג זה. התגובה הראשונית חייבת תמיד להיות הקפאת זירת האירוע. או בעברית פשוטה: לעצור הכול ולחשוב לפני שעושים כל נזק נוסף. במקרים רבים הפתרון היחידי הוא שמירת עותק תמונת מצב של השרת הקורס שיאפשר לחזור למצב נוכחי בכל מקרה של התדרדרות נוספת. ישנן תוכנות יצירת Image רבות אך רובן לא יהיו יעילות באירוע מסוג זה, מכיוון שהשרת אינו תקין, או לא ניתן להתקין עליו תוכנה או לא ניתן להוריד את השרת כרגע או כי התוכנה פשוט לא שומרת את כל שטח הדיסקים אלא רק את המידע הנראה על פני השטח או כי לא ניתן לשכפל מערך RAID לקובץ יעד וכדומה. בדיוק לצורך כך פיתחנו את מערכת ChiefDD כחלק ממערכת הגיבוי והמשכיות השירות BOS.
בעת צרה פנו אלינו ונסייע לכם להקפיא את מצב הנזק בטרם תתרחש כל התדרדרות נוספת.
נבלעים
כאשר כבר נראה שלא נשאר ליצרני הדיסקים הגדולים כבר מה לבלוע, פרסמה רויטרס את החדשות על הכוונות של ווסטרן דיגיטל לרכוש Stec Incב-340 מיליון דולר. Stec, יצרנית מוצרי זיכרון במצב מוצק, הראתה לאחרונה גרפים מאכזבים. המנכ"ל -שנמנה בין מייסדי החברה- התפטר לפני כ-9 חודשים, לאחר שהואשם בשימוש בלתי נאות במידע מסחרי פנימי. אבל הכל נשאר במשפחה, ואחיו החליף אותו בתפקיד. גם הוא לא הצליח לעצור את ההתדרדרות הפיננסית של החברה, שהחלה עוד ב-2011.
בעלי חיים לא מסוגלים לזייף רגשות, ועל כלבים התגלה שהם מגיבים באמפטיה לדמעות האנושיות. כך מסכם מחקר של המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת לונדון. בעבודה של ג'ניפר מאייר שפורסמה ב-Animal Journal, חוקרים ביקרו בעלי כלבים בבתיהם, וניהלו עמם שיחות שכללו דיבור, בכי והמהום. הניסוי הוכיח סיכוי גדול שהכלבים ייגשו לאדם שבכה, הן אם מדובר באורח והן אם בבעליו.
במסגרת האירועים הביזאריים המתרחשים בצ'יף מעת לעת, התבקשתי לכתוב מחשבות העולות על לקוחות... שבוכים.
כמעבדה לשחזור מידע ותיקה, כבר למדנו: לא מספיק לנסות ולתת את מיטב השירות הטכני. זה כמובן נחמד ומספק להחזיר קבצים וספריות, תכנים ומידעים שנעלמו, אבל יותר מכל, חשוב להבין את מי שעומד מולנו. לשם כך, אל נא נמעיט בערך של הדמעות. ביטוי הרגש הרטוב הזה, שנראה כי אין לו מקום בעולם העסקים, לעיתים חוסם מפנינו מידע חיוני בתשאול. אחת לכמה זמן מגיע אלינו לקוח שלא מצליח לעצור את פרץ הדמעות. אם סטודנט נואש שעבודה חשובה נמחקה לו, אם משפחה צעירה שאבדה את תמונות הילדים או של יקרים שכבר לא בחיים, ואפילו עובד אחראי לאותם חומרים, רכוש מעסיקו שהיה עליו לשמר.
בשיחה על דמעות עם עמיתים, שמענו מספר עמדות: 1. אמפטיה - האמפטיה טובה לעסקים. יש לקוחות מאוד עצובים או שנמצאים במצוקה קשה ועם זאת קל מאוד להבדיל - גם מבעד מסך של דמעות- בין אמפטיה אמיתית למפגנים והבעות מחמת הנימוס בלבד. 2. בלבול ("מה יעזור להם לבכות?"). זה לא שלטכנאים הללו אין יכולת להזדהות עם רגשות, הם פשוט מתקשים לקשר בין המלאכה המדויקת ולפעמים גם מונוטונית הצפויה מהם לבצע בהצלחה, לבין הבעות רגש "קיצוניות". 3. מאוס ("כאן לא משרד הפסיכיאטר המחוזי", או "הרופא נתן לי פטור מנשים בוכות" ואפילו "גם לי בא לבכות מהנזק שהם עשו").
למרות שברוב המקרים אנו משתדלים להגיב באמפטיה לדמעות של לקוחותינו, המעורבות הרגשית נמצאת עבורנו מחוץ לתחום. על כן, נבקש מהם להגביל את המידע הנמסרת לנו - בייחוד במקרים של עבודות חקירת מחשוב עם השלכות משפטיות אפשריות. זאת, על מנת שנלמד את המקרה באובייקטיביות מרבית.
האמפטיה (רגישות, דאגה ואכפתיות כלפי האחר) לא מנוגדת לעבודה מקצועית. גם סנדלר וגם עורך דין יכולים לחוש אמפטיה כלפי הלקוחות, ובכל זאת לשרת אותם נאמנה.
ב-CSIRO, ארגון המחקר המדעי והתעשייתי באוסטרליה, משוכנעים כי חקלאי היבשת מסוגלים למתן את מחסור המזון העולמי ולהגביר משמעותית את יצרנותם, באמצעות... רשתות רחבות הפס של הדור הבא. הארגון פרסם אתמול דו"ח בנושא "חקלאות חכמה: מינוף השפעת רוחב הפס והכלכלה הדיגיטלית". בדו"ח נאמר כי החקלאים יוכלו לקבל יותר בקרה על פעילויותיהם על ידי חיבור המשקים שלהם לרשתות חיישנים רחבות פס, ועל ידי שימוש בכלי רשת נגישים בקלות, כדי לנתח את המידע שנוצר. הדו"ח הופק במשותף על ידי המרכז האוסטרלי לחידוש ברוחב פס (ACBI) ואוניברסיטת ניו אינגלנד. הוא מתייחס לטכנולוגיות כגון איתור מקנה באמצעות תגים, חיישנים למדידת מליחות המים, לחות הקרקע ו... פעימות הלב של צדפות.
הכלים הנ"ל יוכלו להגביר את היבולים ואת המרעה על ידי בקרת ההשקיה והדשנים. כך למשל, ידוע כי השימוש בחיישני לחות הקרקע בגידול כותנה הצליח להכפיל את היבול לכל מגה-ליטר מים כאשר משנים את ההשקיה בהתאם לצרכים הממוקדים של הקרקע והצמח - במקום לבצע השקיה אחידה לשטח כולו.
הדו"ח מעריך את יתרונות השימוש בטכנולוגיות רוחב פס, על פי עבודה מ-2012 של חברת MLAאשר זיהתה ארבעה שטחים בעלי פוטנציאל ליתרונות השימוש בטכנולוגיות דיגיטאליות בגידול בקר וצאן. אותם שטחים היו: ניטור פריון הקרקע לשם שיפור תוצרת המרעה מערכות הזנה מותאמות באיכות ובכמות לסוגים שונים של מקנה ניתור גידול בעלי החיים - עם ניתור משקל ומצב גופני כדי לשפר את ביצועי הרבייה ושיעורי גדילה. ואחרון, ניתור בעלי חיים עם אבחון מוקדם של מחלות תת קליניות, על מנת לשפר את הביצועים ורווחת בעלי החיים.
הדו"ח מעריך כי יתרונות היצרנות שנובעים משיפור בפעילות החקלאית, המבוססים על מקרי מחקר נבחרים, מגיעים ל-13 עד 26% בשיפורי פריון הקרקע, ל-9 עד 11% בהזנה מושכלת, 4 עד 9% בניתור גידול בעלי החיים, ועד 4-13% בניתור בריאות המקנה.
תעשיית הדיסקים הקשיחים צפויה להרוויח את היתרונות של תעשיית האבטחה בוידיאו הנמצאת בצמיחה מהירה, ואשר דורשת קיבולת אחסון גדולה. מוצרים המוצעים היום בשוק הדיסקים הקשיחים לאבטחה בווידיאו כוללים DAS - (או Direct attached storage), צילום וידיאו ארגוני (Enterprise digital video recording -DVR), התקן רשת לצילומי וידיאו (NVR) ומצלמות רשת מבוססות PC. הצורך בוידיאו באיכות טובה יותר, קישוריות לרשת ואחסון בענן מקדמים גם הם את המגמה. כיום, הדיסקים הפנימיים המשלבים קיבולת אחסון עם יכולות של מערכת הצילום לצרכי אבטחה, זוכים לשוק גדול יותר מאשר דיסקים קשיחים חיצוניים לאותה מטרה אשר נמכרים בנפרד. ב-2012 וב-2013 עד כה, נמכרו יותר דיסקים פנימיים מאשר חיצוניים. המגמה משקפת את רצון הלקוחות בנוחות ברכישה - חבילה אחת המספקת את כל השירות. מאידך, מנקודת המבט האסטרטגיה של האבטחה, מומלץ תמיד פתרון הניתן להרחקה ואף לשכפול אוטומטי. זאת, גם כדי להקשות על גורמים אשר בזדון מעוניינים בנטרול מערכת האבטחה, וכן על מנת לבצע רוטציה או החלפה לשמירה על חיוניות המצע. גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שבמערכות המכילות דיסקים פנימיים אין תוספת ממשק כמו בדיסק החיצוני או במערכת אחסון קניינית עצמאית, וככל שממעיטים בחוצצים, כך חוסכים באפשרויות לכשל. בחברת IHS מעריכים כי השימוש בדיסקים קשיחים (פנימיים וחיצוניים) במערכות אבטחה של מצלמות וידיאו יגדל עד 2017 ב-לא פחות מ-57%. כלומר, עליה בתְּשׂוּאָה במכירת הדיסקים ליישומי אבטחה מ-638.7 מיליון דולר בגין מכירת 2.4 מיליון יחידות ב-2012, למיליארד דולר - בגין מכירת 3.5 מיליון יחידות ב-2017. ל-2013, הם צופים גידול של 23% לעומת השנה הקודמת. ב-IHS צופים כי בשנה הבאה יתהפך המצב, וכי הדיסקים החיצונים יהיו על העליונה. כיום בשוק מצלמות האבטחה נתח הדיסקים החיצוניים הוא כ-48%. לקראת 2014 השיעור צפוי להגיע ל-51% , ולקראת 2017 עד 54%
האחסון הפנימי הוא דרך נוחה וכלכלית לשמור מידע מהקלטות וידיאו, אך מצד שני האחסון החיצוני מציע אפשרות גמישה הרבה יותר לנפחי מידע גדולים המצטברים והולכים כמעט בכל מערכת מסוג זה. יכולת המערכות החיצוניות לגדול ולהתאים את עצמן לכמויות גדולות של מידע מצולם היא אחת הסיבות לדרישה שתהיה לדיסקים קשיחים בשנים הבאות, וזה יגביר את המכירות ואת הרווחים של היצרנים. סיבה נוספת היא שגם האיכות הטובה יותר של הווידיאו תדרוש יותר מקום לאחסון ותקדם גם את השימוש של דיסקים קשיחים באבטחת מצלמות.
לפני מספר חודשים שלחו לי מאמר נפלא ואיחלתי לשתף אותו עם הבוס שלי לשעבר, פרופסור פיפנו. אבל את הפרופסור, גמלאי נמרץ, לא פגשתי כבר מעל עשור שנים. בתקופה שניהל את החטיבה שלנו, הדואל היה עבורו קשקוש מסחרי שפנה לצעירים, או אולי כלי טכנולוגי מורכב "למומחים בלבד". קיוויתי שבמרוצת השנים הדואל הפך בכל זאת לנגיש עבורו, וכי אפילו רכש לעצמו כתובת מייל. וניחשתי נכון: לאחר שגיגלתי את שמו הנדיר, בקלות איתרתי שתי כתובות: אחת בנטוויזיון ועוד אחת במוסד בו ממשיכים לחלוק לו כבוד. שבועות עברו ושכחתי מכל העניין. אלא שפעמים רבות במהלך הגלישה התחלתי לראות פרסומות לשירותיה הטובים של גברת מאיה פיפנו. מי זו? אולי בתו, אולי כלתו של הפרופסור? מאיה מציעה שירותי קואצ'ינג. אז התעלמתי תחילה מפני שמהרגע בחיי שהבנתי שקואצ'ר הוא לא עגלון ולא נהג של כרכרה, לא חשתי נזקקת לשירותים מסוג זה. אבל הפרסומות הופיעו בכל מקום: בשוליים של תוצאות החיפוש בגוגל, בין המודעות באתרים שונים המסכימים לפרסם אחרים, בראשי עמודים ובתחתיות אתרים, מאיה הפכה לחלק מנוף המסך שלי. "בוא'נה, איזה SEO חזק יש לה" - התפלאתי פעם במשרד. זה העלה כרגיל חיוכי רחמים על שפתי הגיקים שלנו. לא SEO ולא נעליים, הסבירו לי בצ'יף. זה גוגל שרושם לעצמו את הערכים שחיפשת, ומקפיץ לך בהתאם הצעות מסחריות הקשורות להם. אבוי, מה עושים? מה יגרור חיפוש אחר ערכים תמימים כמו "הגדלת חיבור" (לחברת החשמל) או "טבליות מציצה"?... גוגל יותר לא יעזוב אותי בשקט!
רבים השוו את הגלישה ברשת להפלגה בים רחב ידיים. עם גוגל אפשר על פי המטאפורה, להגיע רק לפני השטח, לצפות בכ-0.3% בלבד מתוך 550 מיליארד עמודים הקיימים (כ-שני מיליון עמודים נגישים). בכדי להגיע לשאר, צריך לצלול עמוק יותר, אל מה שמכונה הרשת העמוקה (Deep Web או Dark Web ואפילו The Invisible Web). במעמקים מתרחשות המלחמות החשוכות בין האקרים לממשלות וארגוני ענק, לשם צוללים עם צוללות חזקות וחמקניות הרבה יותר מגוגל. גם -כך אומרים- עולם הפורנוגרפיה בונה שם שוניות ענק מכל סוג וצבע הרחק מהישג רשויות החוק.
ציור זה הפך פופולארי מפני שהוא כ"כ קולע. את אמזון, למשל, מקמו על החוף שטוף השמש, מפני שהוא עסק דיגיטלי המתעשר מהפעילות שלו מחוץ לרשת, בעולם ה"אמיתי".
למומחים ולנועזים, ולכל מי שרוצה לראות מאחורי המטריקס מבלי שיידעו על קיומו, כלים מיוחדים לשייט במעמקים. אבל לי, הדיוט תמים, מספיק ברווז גומי שרק לא ישאיר יותר מדי בועות מאחוריו. את הברווז שלי מצאתי לפני מספר ימים, ואכן קוראים לו Duckduckgo. הוא לא מנוע חיפוש חסין דירוג, הוא עדיין מכיל קישורים ממומנים, אבל במבט ראשון הוא נקי הרבה יותר מגוגל. אם יש לכם ניסיון עם דאקדאקגו, נשמח לקבל תובנות שלכם.
מה שהכי מצחיק הוא, שבשבוע האחרון גם הגוגל שלי מתעניין בברווזים. הוא מת שאתרום לארגון למען שימור עופות המים בטבע.
פ.ג.
הומור
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.