אין כמעט לקוח שעומד בפני הצורך לרכוש מצע אחסון חדש ולא שואל אותנו על הכדאיות לרכוש מצע SSD. לעת עתה, הבחירה בין דיסק קשיח מסורתי לבין פלאש לא תמיד ברורה לגבי סביבות מסוימות. שוק האחסון עובר תקופה של תהפוכות, ספקים חדשים מאתגרים את הספקים הותיקים ורושמים לעצמם נגיסות בפלח השוק המסורתי. אבל, כאשר אותם "חדשים" קוראים קריאות נועזות אך מגוחכות, זה מרגיז מאוד. כבר שנתיים-שלוש הם מכתיבים כותרות בסגנון: "הדיסק הקשיח מת, העתיד כולו פלאש". וזה פשוט לא נכון. אחרים אומרים כי עידן הדיסק מתקרב לסופו מפני שהמכירות מצטמצמות וכבר לא מצדיקות את עלויות הפיתוח והייצור של דיסקים. זה מוביל לגיוון קטן יותר, פחות אפשרויות המתאימות לקבוצות קטנות של יישומים, מה שבתורו שוחק אף יותר את המכירות, והמעגל חוזר על עצמו. בינתיים, פיתוחים כגון שלושה ביטים בכל תא פלאש רב שכבתי (3-D TLC) יביאו בקרוב לשוויון במחירים מול תקן הדיסקים של 10,000 סל"ד. אוהדי הפלאש מתווכחים כבר שנים, ועדיין הדיסקים בשימוש. לא ניתן להתכחש לסימנים הפיננסיים של ירידה במכירות הדיסקים הקשיחים, אך היצרנים שלהם משחקים את קלף הקיבולת. למשל, הדיסק החדש של טושיבה, עם קיבולת של 6TB. המהירות של 7,200 סל"ד מורידה את עלויות ההפעלה על חשבון זמני החיפוש והאחזור, במיוחד ביישומים כמו של מסחר אלקטרוני. ועם זאת, שימו לב ש"ממציאת" הפלאש - טושיבה - ממשיכה לחדש בכוננים מכאניים.
מצעי פלאש מכילים טכנולוגיה נפלאה המספקת זמן חביון נמוך יותר, שיעור כתיבה/קריאה טוב יותר ויחסית עלויותיו השתפרו לשימוש עם יישומים הדורשים רמת ביצועים גבוהה מאוד. אבל, אם תשאלו אותנו אם הם יחליפו את הדיסקים בטווח הקצר והבינוני, התשובה היא לא עגול.
יתכן והתפקיד של הדיסק הקשיח ישתנה מעט, אך מוקדם עדיין להספיד אותו. מספר גדול של מערכים תוכננו לשימוש עם דיסקים או עם פלאש. קיימות גישות ביניים כגון דיסקים היברידיים עם Cache על גבי פלאש כדי לשפר את הביצועים של דיסקים SATA איטיים אך בסופו של דבר, מרבית הלקוחות בוחרים בין פלטפורמה איטית למהירה. אנו עומדים מול בחירה דומה בבואנו לרכוש כלי רכב: מכונית ספורטיבית מהירה עם שני מושבים, או רכב ארבע דלתות עם תא מטען גדול? הכול תלוי בצרכים ובסדר העדיפויות של הקונה. מהירות התגובה היא לא המאפיין היחידי -אם בכלל- שחשוב ברוב המקרים. אצל רוב הלקוחות שאנו פוגשים, חשובים יותר הפשטות והאמינות. ולמען האמת, מערכי האחסון היוקרתיים נמצאים בירידה. הרווחים ממכירות מוצרים אלו ב- IBM, EMC ו-NetApp ירדו בכל רבעון ורבעון של 2014 ( על פי IDC). הרבה מאוד יצרנים מציעים כיום מוצרים עם חומרה סטנדרטית ותוכנה ייחודית. מה שאומר שהחומרה היא עדיין דיסק "טיפש" שקרוב לוודאי יתקשה לספק את הסחורה המובטחת על ידי רובד התוכנה המתוחכם. ההמלצה שלנו, כמו תמיד, היא להמתין להתייצבות של טכנולוגיה חדשה. אחד מסממני ההתייצבות הוא למשל, שהתמיכה בחומרה החדשה תגיע לרמה סבירה. ותמיכה, בצ'יף, פירושה גם אפשרות לשחזר מידע מכוננים שקרסו. נכון להיום, שחזור מידע מכונני פלאש, אם בכלל ניתן, עדיין קשה ומסורבל.
בשבוע שעבר הכריז אחד ממייסדי גוגל, Larry Page, על הארגון מחדש של החברה. על כך בוודאי קראתם בעיתונות. אלא שפייג' לא התאפק והכניס לפוסט שלו עקיצה הומוריסטית, קישור עם רפרנס ל - Hooli.xyz. בסדרה הקומית Silicon Valleyשל ערוץ HBO חברת Hooli היא המקבילה של Google. בימים האחרונים מצאנו כי בין החברים הצעירים שלנו, סדרת סיליקון ואלי היא גם הרפרנס היחיד לשם "Pied piper". בסדרה המצחיקה, זהו שמו של סטארט אפ המפתח תוכנת דחיסה. אבל לשם פייד פייפר יש משמעות נוספת בהיסטוריה של המחשוב. Pied Piperהיה שמו של מחשב נישא שאחסון הנתונים שלו היה באמצעות כונן דיסקטים 51/4 אינצ', מבוסס מערכת הפעלה CP/M (אותה החליף מאוחר יותר ה-DOS, ש-פייד פייפר לא הכיר). המחשב זכה לתואר "נישא" מפני שהייתה לו ידית נשיאה, וזהו. קשה היה כיום לחשוב עליו כמחשב נישא: הוא שקל כ-5.7 קילו, צג משלו לא היה לו, וגם לא סוללות.
פייד פייפר מוכן לנשיאה, עם המכסה על המקלדת.
למה קראו לו פייד פייפר? (החלילן מהמלין בסיפור בגרסה האנגלית) ככל הנראה, הברקה של מחלקת השיווק: כיוון שהוא "המחשב שייקח אותך לאן שרצית להגיע", הם דמיינו עדר לקוחות הולך שבי אחרי המוצר. כמו שהעכברושים הלכו אחרי החלילן. חלילה מלהאשים בשטחיות את המוחות השיווקיים, אבל לסיפור החלילן יש גרסאות ורבדים רבים, מרביתם אפלים. הוא עבר גלגולים רבים, אך כיום ידוע כי האירועים עליו הוא מבוסס התרחשו במאה ה- XII, בעיר הגרמנית Hamelnלגדות נהר ה-Weser. ליד עיריית פתח תקווה ניצב פֶּסֶל של החלילן מהמלין. לו למד הפסל את הסיפור לעומק, היה מבין שבגדי החלילן היו צריכים להיות אדומים או אדומים-צהובים (על פי האגדה, החלילן רק לבש ירוק - צבע הציידים - כאשר בא לאסוף את ילדי היישוב). ולו קרא ראש העירייה בפתח תקווה את ניתוח הסיפור ל פי הפסיכולוגית שלי רקובר, היה מרחיק את הפֶּסֶל מעירו.
לחור שחור Sagittarius A הנמצא במרכז שביל החלב, יש פי ארבעה המסה של השמש. הצפייה הישירה בו בלתי אפשרית מפאת הגזים והאבק אשר סביבו. גלי רדיו, לעומת זאת, יכולים לזרום ללא הפרעה ולעשות את דרכם במהלך 25,000 שנות אור ממעמקי באר הגרביטציה של החור ועד לכדור הארץ. בהגיעם, הם נקלטים על ידי צלחות הרדיו הגדולות והרגישות ביותר, ונשמרים בהתקני אחסון מידע מהירים שנבנו במיוחד. הטכניקה המכונה Very Long Baseline Interferometry -VLBI משתמשת בשעונים אטומיים ומשלבת מידע שנקלט ביבשות אמריקה, אנטרקטיקה, אירופה ובהוואי. באמצעותה יוכלו בקרוב ליצור הדמיה חזותית של חור שחור. על ידי הדמיה ובדיקת הצל שהחור השחור מקרין על הגזים החמים הנופלים לתוכו, ניתן יהיה לבחון את התיאוריות של איינשטיין, ולראשונה לצור תמונה ויזואלית של חור שחור.
שלושים וארבעה מצפי כוכבים ואוניברסיטאות ברחבי העולם משתפים פעולה בפרויקט EHT אוEvent Horizon Telescope, אשר מטרתו ליצור את התמונה הראשונה של שחור חור. כלומר, של השוליים של חור שחור המכונים "event horizon" ונוצרים בנקודה שבה כוח המשיכה הוא כל כך גדול, שאפילו האור לא יכול להימלט. המחשת חורים שחורים תאפשר לאסטרונומים ללמוד את המרחב-זמן בסביבה הקיצונית ביותר שקיימת ביקום. עם זאת, חורים שחורים נמצאים כל כך רחוק שהם משתרעים על פני שטח קטן מאוד של השמים, ולכן קבוצת EHT נאלצת להרכיב את הטלסקופ עם כוח ההגדלה הגדול ביותר האפשרי משטח כדור הארץ. לשם כך, EHT משתמשת במערך טלסקופים עולמי מבוססת 10 אתרים גיאוגרפים שונים בעולם, אשר רושמים מידע בהיקף של 64 גיגה-ביטים לשנייה. הפטה-בייטים של מידע שנאגרים, מעובדים באתר מרכזי וכך EHT הופך להיות צלחת רדיו וירטואלית בגודל כדור הארץ, אשר מסוגל לרזולוציה של פי 2,000 יותר מטלסקופ החלל Hubble כמויות הנתונים העצומות המגיעות מן הטלסקופים הממוקמים מסביב לעולם, מאוחסנים בכונני דיסק קשיח Ultrastar® HelioSeal של HGST (כיום חברה בבעלות Western Digital). מנהלי הפרויקט מדווחים כי השימוש בכוננים אטומים במילוי הליום הייתה עבורם הדרך היחידה להבטיח את שמירת הנתונים באתרים מרוחקים כמו המצפה בגובה רב אשר במקסיקו, שם כשלו פיזית כל שאר התקני האחסון שנוסו. הקיבולת הגדולה של כל כונן גם אפשרה לבנות פחות מארזים ובצפיפות גדולה יותר.
פיתוח אמצעי השמדת מידע ומצעי מידע הוא שטח רחב ותוצאותיו מעניינות. אנו מנועים מלחשוף את עבודותינו בתחום, אבל אין כל בעיה לספר על מה אחרים חשפו. השיטות הבאות מוכרות לנו היטב, מומלץ שלא לנסות אותן בבית.
Def Con הוא אחד הכנסים הגדולים בעולם ההאקרים, המתקיים מדי שנה בלאס וגאס, מאז 1993.באירוע DEF CON מספר 23 שהתקיים החודש, הוצגו עדכונים לשיטות השמדת דיסקים קשיחים - שכבר הוצגו באותה מסגרת לפני 4 שנים. כותרת המצגת הייתה: "כיצד להשמיד דיסקים של מרכז מידע תוך 60 שניות אם אנשי סוכנות-עם-3-אותיות-בשמה מתדפקים על דלתותיך". חוקר אבטחה (האקר) העונה לכינוי Zoz, הציג שלוש שיטות השמדת דיסקים קשים וכונני SSD: תרמית, עם חומר נפץ, וחשמלית, עם מדף 1U מדומה של מרכז מידע. הקריטריונים לניסוי מוצלח: לגרום למצעי המידע להפוך לבלתי קריאים מבלי לפגוע בחיי אדם או בציוד אחר של מרכז המידע.
חום Zoz פתח את המארז של דיסק קשיח סיגייט סטנדרטי, הכניס לתוכו שקית של 15 גרם תרמיט (Thermite), תערובת של תחמוצת ברזל ואבקת אלומיניום אשר מגיבה להצתה ביצירה ממוקדת של טמפרטורה גבוהה מאוד - כמעט 2,500 מעלות. התרמיט נדחף בחלל הדיסק בדרך שלא תפריע להפעלתו. בנוסף , הוא סידר את אחד הפינים של אפיק הנתונים בצורה כזו שישמש למצת. תוצאות הניסוי לא היו מדהימות. בעוד חלק אחד של צלחת המידע העליונה ניזוק קשה, המידע שעל הדיסק ושתי הצלחות התחתונות נשארו במצב המאפשר קריאה. כאשר התרמיט הוצת מחוץ לדיסק, התוצאות היו אף גרועות מאלו. אי לכך, שונה החומר ל- Thermate, סוג של תרמיט המשמש לזיקוקי דינור ורימוני תבערה, שמסוגל ליצור מספר פרצים של התחממות קיצונית על גבי שטח קטן למשך זמן קצר. חומר זה בוער גם ללא אספקת חמצן ולכן משתמשים בו בעבודות תת ימיות. אבל בהשמדת הדיסק התוצאות היו דומות, אם כי התהליך מאוד מרשים ויזואלית. לאחר ניקוי, צלחות המידע היו במצב המאפשר קריאה באמצעים מיוחדים. הבא בתור היה חותך פלזמה. הוא הצליח לעבור את מארז הדיסק, אך כאשר הגיע לצלחות הוא רק הצליח לצור חור בסקטור אחד של הדיסק.
הרס קינטי אקדח מסמרים מחוזק עם אבק שריפה מקליע 0.22 הצליח לדחוף מסמר בדיסק הקשיח. מכבש פניאומאטי עבד לא רע בכך שריתך בלחץ את הצלחות ביניהן. אך Zoz חשב שזה פתרון משעמם ועבר לחומרי נפץ. הוא ערבב שני מרכיבים שיצרו חומר נפץ אותו כינה FELIX; באמצעות מדפסת 3D נתן לו צורת ספל אותו הניח מעל הדיסק. לאחר הפיצוץ ראו כי לצלחות נגרם נזק ניכר אך עדיין נשארו אזורים קריאים. כמות גדולה יותר של חומר נפץ, בצורה אחרת - עם שישה חישורים שיפגעו בצלחות, עבדה מצוין. מה חבל ששיטות אלה לא יעבדו במרכז מידע, כך שיש להגן על מדף המחשבים כדי לספוג חלק מכוח הפיצוץ. לשם כך, ובהשראת מכבי האש, הוצג... קצף גילוח. לקצף יש השפעה טובה של הרטבה אך עדיין לא הצליח להגן על מרכז המידע.
הרס חשמלי טכניקה זו אינה יעילה מאוד להשמדת דיסקים עם צלחות, אך יכולה להועיל להשמדת כונני פלאש. בניסוי, שנערך על כונן SSD, פרץ מתח גבוה הצליח לחתוך את השבב לשניים.
לסיכום, ההאקרים נהנו מאוד בתהליך, השיטות המוצגות היו הרסניות מדי לסביבה או לא מספיק הרסניות למצעים. ואם אתם זקוקים להשמדת מידע או מדיה, אין צורך לעבוד קשה. בצ'יף מספקים את השירות באמינות גבוהה ובתשלום צנוע. אבל לא, הוא לא שירות מידי שניתן בזמן שהמשטרה מצלצלת מחוץ לדלת. אז היו טובים, ותכננו את ההשמדה מראש.
על אחסון מידע במולקולה של DNAכתבנו בעבר, וגם השוונו את השיטה לאחסון מידע בדיסק קשיח. הנושא עולה מעת לעת לכותרות. השבוע שוב התארח הצוות המוביל במחקר בתחום (ממכון EHT בציריך), במפגש של האגודה הכימית האמריקנית בבוסטון. תארו לעצמכם כי 28 גרם של DNA בלבד מסוגלים לאחסן 300,000TB מידע במצע בגודל מטבע. היות ופליאונטולוגים כבר הצליחו לשחזר DNA ממאובנים, יש למצע מבוסס DNA סיכוי לשרוד מיליון שנה. אלא מה, העלויות העצומות של כתיבת מידע באמצעות DNA מונעים עדיין את הפיתוח של יישום מסחרי. בעיה נוספת וחריפה היא שלמרות שקיים אלגוריתם לפענוח וקריאת המידע, באחזור הנתונים לא ניתן יהיה "לדפדף" בו, או להצביע על שורה או קובץ מסוימים בטיפת החומצה המצופה זכוכית. כן ניתן יהיה "לפענח" את כל טיפת ה-DNA, ורק אז לחפש את הקובץ הרלוונטי. זה בדיוק מה שמעסיק כרגע את צוות EHT: שיטת תיוג של מקומות ספציפיים במולקולת ה-DNA כדי להפוך אותו לידידותי לחיפוש.
רוביק רוזנטל כתבב-הזירה הלשונית: "הפועל 'לעוף' מעופף בסלנג הישראלי בשנים האחרונות. פעם שימש בעיקר במשמעות 'לגרש' (עוף לי מהעיניים, לעוף מקורס טיס), וה-'מעופף' נחשב מי שאינו מחובר למציאות. היום השימוש בפועל הזה נחמד יותר, גם אם לא תמיד מחמיא. "לעוף על זה" פירושו להתלהב מדבר מה (גם בשלילה: "ממש לא עפתי על הסרט הזה"). "עף על עצמו" נאמר על מי שמתלהב מעצמו בפומבי, נרקיס ברשות הרבים." כאשר צעירה מוכשרת עם המלצות מצוינות מוזמנת לראיון עבודה בחברה פיננסית, מבצעת תוך שעות מספר משימה מורכבת המדגימה את יכולותיה המעולות, עוברת בחינניות ראיון עם יועצת כוח אדם, ולבסוף, בדיון השכר עם סמנכ"ל (שלא מסכים לדרישותיה) יוצא לו מהפה: "מה את עפה על עצמך?", יש שתי אפשרויות: 1. הבחורה הזו היא הבת שלך, והסמנכ"ל אידיוט. 2. הסמנכ"ל יכול להיות גם הבן שלך, והוא עדיין אידיוט.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.