▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps ▪ גרסת Beta עדכנית 2.3.1.29 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה-GB
השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
רוב המדינות עם תחנות כוח גרעיניות מסכימות שהפתרון להתמודדות עם פסולת גרעינית המתפרקת באיטיות, היא לאחסן אותה עמוק באדמה, כ-500 מטר מתחת לפני השטח. פינלנד, צרפת ושוודיה הן המתקדמות ביותר בתהליך המורכב של מציאת אתר גיאולוגי מתאים, לשכנע קהילות מקומיות לקבל את המטמנה, ולהשיג אישור רגולטורי.
SKB, חברת ניהול הפסולת השוודית, למשל, השקיעה 30 שנה בחיפוש אחר האתר הנכון וממתינה לאישור ממשלתי כדי להתחיל את החפירה. היא מתכננת להתחיל את הטמנת הפסולת בעוד כעשור שנים, ותמשיך למלא את הבורות למשך כ-50 שנה. בעוד מתכנני המחסנים הללו מצהירים שהם סומכים על האטימות והבטיחות של המבנים, הגורם שהכי פחות ניתן לשליטה הוא ארכיאולוגיים או חובבי חפירה אחרים בעתיד.
הארכיאולוג Cornelius Holtorf מאוניברסיטת Linnaeus בשוודיה, הראה בסמינר שנערך בנושא, ניסיון ראשוני להזהרת דורות עתידיים: בלוק אבן ברוחב כ-מטר, עם המילים באנגלית: "זהירות, אין לחפור", עם הסבר נוסף על הפסולת הגרעינית באותיות מעט יותר קטנות. אך מי יודע אם זה שיגלה את ההזהרה בעוד מאות או אלפי שנים יוכל לקרא זאת. הולטורף הזכיר כי גם בפירמידות במצרים נמצאו הזהרות מפני חפירה לדורות העתידיים, שלא עזרו בהרבה. עובדה כי תוך דור אחר בלבד, הקברים כבר חוללו ונשדדו...
ב-2010 החלו בANDRA- הסוכנות הצרפתית לניהול פסולת גרעינית - פרויקט משותף למומחים בטווח רחב של שטחים, כולל מדעני חומרים, ארכיונאים, ארכיאולוגיים, אנתרופולוגיים, בלשנים ואפילו אומנים. מטרת הפרויקט היא לזהות תחילה את כל הגישות האפשריות לסוגיית שימור המידע. לקראת 2014 או 2015 הקבוצה מצפה להתמקד באפשרויות הסבירות יותר. בשנה שעברה הציע Patrick Charton, מ-ANDRA, פתרון אפשרי לבעיה של התיישנות מצעי המידע. הפתרון שלו כולל דיסק מסַפִּיר בו המידע נצרב באמצעות פלטינום. ייצור אב הטיפוס של צ'רטון עולה כ-25,000 יורו, אך הוא אמור לשמר את המידע (נתונים בעבור ארכיאולוגים עתידיים) למשך מיליון שנה. מה שכן, עדיין לא הוחלט באיזו שפה ייכתב בו. הדיסק עשוי משתי צלחות דקות של ספיר תעשייתי בקוטר של כ-20 סנטימטר. כאשר על כל אחת מהן על גבי אחד הצדדים מוטבע המידע בפלטינה. דיסק בודד יכול לאחסן 40,000 עמודים ממוזערים, ואז, שתי הצלחות עוברות היתוך מולקולארי. כל מה שארכיאולוג בעתיד יצטרך כדי לקרוא ממנו, הוא מיקרוסקופ. הדיסקים נטבלו בחומצות על מנת לבחון את עמידותם ולחכות התיישנות. צ'רטון אומר שהוא מקווה להוכיח שרידות של 10 מיליון שנה.
לחוקרים נשאר זמן להמשיך ולעבוד על הבעיה מפני שהמאגרים ככל הנראה לא יתמלאו ולא יחתמו עד לסוף המאה הנוכחית. לכל מדינה יש את הדעות משלה בנושא, אך רצוי שתתקבל גישה משותפת. מסתבר שאנשים טכניים לא מסוגלים לפתור את הבעיה לבדם, והם זקוקים לעצה מתחומים אחרים של החברה האנושית.
ביום הזיכרון האחרון שוב עברה בנו צמרמורת בהישמע מספר הקורבנות: 20,085 חללי מערכות ישראל ו-2,493 אזרחים שנרצחו בפעולות איבה. למרות שזה כולל קורבנות שנפלו מאז 1860 ובמלחמת העצמאות, בחלוקה שְׁרִירוּתִית ב-65 שנות מדינה, יוצא כי כמעט 348 נפשות נקטפו לכל שנת עצמאות. אבל, מאז הקמת מדינת ישראל נהרגו יותר משלושים אלף בני אדם בתאונות דרכים, יותר מאשר בכל מלחמות ישראל גם יחד.
שיעור ההרוגים בתאונות דרכים בישראל עמד ב-2009 על כ-5.2 הרוגים בשנה לכל-100,000 תושבים. שיעור ההרוגים המחושב למספר תושבים ירד מאז שנות ה-70, אז היה כמעט פי 4. אבל, אם מחשבים את מספר ההרוגים בהתאם למספר כלי הרכב המסתובבים בכבישים, השיעור עומד על כ-15 הרוגים ל-100,000 כלי רכב, שיעור הגבוה מרוב מדינות מערב אירופה. על פי הדו"ח השנתי האחרון של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ב-2012 נהרגו 336 בני אדם בתאונות דרכים, ובנוסף נפצעו קשה 30.9 אנשים לכל 1,000,000,000 קילומטר כביש.
רשויות שונות מטפלות ברישום ותיעוד הנסיבות בהן נפצעים ומקפדים בני אדם את חייהם. הן אחראיות גם להסיק מסקנות ולתכנן תוכניות לחיסכון בנפגעים ובחיי אדם. להבדיל (להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו שאומרת דודה פאני), בתחום לגמרי שונה ובקנה מידה צנוע בהרבה, אנו מטפלים במקרים בהם נפגעות מערכות מחשב וחל אובדן מידע. מטבע הדברים, גם אנחנו מסיקים מסקנות, מתכננים תוכניות ומציעים פתרונות לחיסכון בנפגעים ולאריכות חיי המידע. עבודה של מכון פונמון משנת 2006 מצאה את השיעור הבא של נסיבות אובדן מידע:
סוג אובדן
מקור האובדן
שיעור
סיבת האובדן
חלקי
ניהולי ותכנותי
50%
תקלות בזמן פעולות רוטיניות כגון: ▪ טווחי תאריכים שגואים, עדכונים פגומים ▪ פינוי האחסון ▪ שינויי הגדרות ותהליכי עבודה שגויים ▪ מיגרציות, עדכונים; אי התאמות מערכת ▪ תקשורת בלתי תקינה
על ידי משתמש
15%
▪ מחיקת קבצים בטעות ▪ מחיקת תיקיות בטעות, כולל קישורים לקובצי משתמש אחרים ▪ חבלה
שיבוש / תוכנה זדונית/תקלות יישומים
15%
▪ איומים חיצוניים ▪ תהליכי עבודה מקוטעים, אובדן קישוריות ▪ פרצי חשמל ותקלות יישומים
כולל
מערכתי
20%
תקלות חומרה
טבעי
אסונות טבע ופגועי טרור
הרבה ארגונים וחברות גדולות מוכנים היטב למקרים של אובדן מידע כולל. הם מקימים עננים, מבטחים את התשתיות, את התהליכים, כותבים נהלים, וכו'. אבל לפעמים, כאשר מתרחש אבדן המידע חלקי, לכאורה בלתי משמעותי, הוא גורר לחוסר יצרנות והפסדים. אנו עומדים לרשותכם כדי לעזור להתכונן לכל סוג של אובדן מידע.
"מערכות מוטמעות" הוא הכינוי הגנרי שלנו למערכות, מכונות או התקנים שהם חלק ממכונה או מערכת גדולה יותר. למערכות מוטמעות יש בדרך כלל מיקרו-מעבד אחד לפחות עם תוכנה ייעודית, ואפשרויות מוגבלות לשליפה אמינה של מידע מהם - בדרך כלל לצרכי חקירה. בין המערכות המוטמעות הנפוצות אפשר לציין את המערכות של טלפונים סלולאריים, החכמים, הטאבלטים, נגני ה-DVD והבלו-ריי, שעונים דיגיטליים מתקדמים, טלוויזיות, מכוניות, מעליות, ואפילו מכונות כביסה ומייבשים. יש מספר דרכים לשאוב מידע ממערכות אלו: באופן ידני, לוגי, פיזי, באמצעות פורט התמיכה, באמצעות קריאת המעגלים או קריאת השער (Gate read acquisition). לכל יש את היתרונות והחסרונות שלה, אשר נמדדים על פי 4 פרמטרים: הרסניות, כישורים, עלות וחוסן פורנזי. ההרסניות היא מדד השפעת השיטה על המכשיר, כלומר כמה סביר הוא שהכול ימשיך לתפקד גם אחרי שבצענו את איסוף הנתונים הדרושים. הכישורים הם הידע הטכני וההבנה הנדרשים בתחום, כדי לנסות את השיטה. עלות הוא סכום ההוצאות ומחיר המשאבים הדרושים (ציוד, כלים, מוצרים מתכלים וכו') כדי לממש את המתודולוגיה. והפרמטר הסופי: חוסן פורנזי, שאומר עד כמה סביר שמידע המקור לא ישתנה בתהליך שאיבת המידע (ביודעין או לא ביודעין למבצע הפעולה).
מתודולוגיה ידנית זו הדרך הישנה והפשוטה ביותר, הדורשת הכי פחות ידע וציוד. הבוחן מנצל את אמצעי התצוגה של המכשירים ואת ממשק המשתמש, כולל גם מצלמה כדי לתעד כמה שיותר מידע רלוונטי. מכשיר היעד יכול להקליט את כל הפעילות בתצוגה ובממשק המשתמש, ולעדכן מידע של המערכת בצורת ניהול שגרתית. למשל, אפשר לתעד את המידע מטלפון נייד כאשר מגלגלים את מסך התצוגה לאורך כל הסעיפים הרלוונטיים בעוד מצלמים את זה באמצעות מצלמה חיצונית.
מתודולוגיה לוגית ההרכשה הלוגית נעשית כאשר מערכת ההפעלה של מכשיר המקור שולטת על כל מה שניתן לגשת אליו, ומספקת את הדרך להעביר את המידע. מחברים את המקור לתחנת יעד, ובאמצעות כלי תוכנה שונים מתקשרים עם מערכת ההפעלה - שיכולה להבין את ההתחברות ולתעד אותה, תוך כדי שהיא מעדכנת את נתוני המערכת כאילו היה זו תחזוקה שוטפת.
מתודולוגיה פיזית התהליך להרכשה פיזית אומר "לכופף" או "להכריח" את קוד התוכנה שעל מכשיר היעד, בדרך כלשהי שתאפשר גישה לכמה שיותר אזורי מידע. הקוד יכול לפעמים לספק גישה בלבד, ולנצל את מערכת ההפעלה של מכשיר היעד כדי לספק תקשורת. או שהוא יחליף את מערכת ההפעלה בשלמותה בתפקיד של העתקה בלבד. לאחר מכן, מחברים את המכשיר לתחנה חיצונית ומתקשרים עם הקוד, או עם מערכת ההפעלה באמצעות כלי תוכנה שונים. מערכת ההפעלה יכולה להקליט את החיבור והתקשורת עם מכשיר היעד, ולעדכן את מידע המערכת כפי שזה נעשה בתחזוקה השוטפת. הקוד ש"כופף" יכול לעיתים להשפיע על המידע שעובר למכשיר היעד. למרות שהוא מכונה תהליך "פיזי", הוא לא קורא ביט אחר ביט כפי שהשם רומז. הוא משאיר בחוץ אזורים בלתי ממומפים של האחסון.
באמצעות פורט התמיכה אצל רוב המוצרים האלקטרונים קיימים היום פורטים לבדיקת האלקטרוניקה או לעדכון התוכנה הקניינית על גבי המעגלים המוטמעים. אותם פורטים יכולים להיות נגישים למשתמש כמו USB, או RS232, או חיבורי מולקס (Molex - תקע ושקע), או לחלופין פורטים שלא לגישת המשתמש, כולל ראשי פינים או IDCואפילו חיבורי ניסיון הנמצאים על גבי הלוח האלקטרוני (PCA). כמעט בכל המוצרים האלקטרוניים הקטנים, כדי לגשת לפורטים הללו יש לפרק את המוצר, מה שפוגע בשלמותו ומפר את אחריות היצרן. לאחר הפירוק, יש לזהות את הפורט על גבי ה-PCA ולמצוא את פרוטוקול האחסון הספציפי. יוצרים תקשורת עם אותו מעגל אחסון מסוים ומבקשים את המידע, אשר נשמר בנפרד, לניתוח מאוחר יותר.
קריאת מעגלים שיטת הרכשה זו מחייבת ניתוק המעגלים המוטמעים (כגון שבבי זיכרון) מן הלוח האלקטרוני. המידע נשאב באמצעות pinoutותקשורת עם השבב (תהליך המכונה “chip-off”). אחד מחסרונות השיטה הוא האפשרות לנזק בלתי הפיך למעגל המוטמע במהלך הפירוק, הניתוק, וכו'. התקשורת עם השבב המסוים נעשית על ידי משלוח אותות באמצעות תוכנה מיוחדת אשר משתמשת בפקודות כדי להורות לשקע על הורדת מידע מן המעגל. המידע נשמר בתחנת העבודה של החוקר, ואין כל מידע הנכתב או נשמר במעגל היעד.
Gate Read שיטה זו דורשת ציוד וחומרים שאינם נפוצים ברוב המעבדות הפורנזיות. התהליך כולל הסרת מעגל היעד בצורה דומה לזו של קריאת המעגלים. אבל, במקום לנסות לתקשר עם המעגל דרך אותות אלקטרוניות, חותכים את השבב לשכבות רבות כדי לחשוף כל רובד ליתוגרפי מקורי של המוליך למחצה, בתהליך של הנדסה הפוכה של המידע מן הרבדים. מימדי הרבדים הללו נמדדים בננומטרים, וכל רובד שמוסר, מצולם, והעבודה מתבצעת על גבי הצילום. התהליך כולל עבודת ניחוש רבה ודורש הבנה מעמיקה של המבנה הפנימי ושל ליתוגרפיית המעגלים. הצעדים העיקריים בתהליך הם: הסרת מעטפת, חלוקה לרבדים, הדמיה, רישום, בניית תרשים, ארגון ולבסוף ניתוח. כפי שאתם מנחשים, זו המתודולוגיה היקרה, הקשה וההרסנית ביותר מכולן.
■ קליידוסקופ משגע להנאתכם ■לחברות וארגונים: למכירה פריטי צורפות יפים ותכשיטים עבודת יד במחירים צנועים, עם אפשרות ללוגו החברה. הם מעשה ידיהם של מתמודדי אנוש נס ציונה. ראו אתר
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.