WebPersonals היה אתר ההיכרויות המקוון הראשון. הוא עלה לרשת בשנת 1994. מיסדו, Andrew Conru, מכר אותו בהצלחה רק שנה לאחר מכן, ותיכף החל לבנות גרסה משופרת: FriendFinder.com. קונרו היה דוקטורנט להנדסה מכאנית באוניברסיטת סטנפורד, בן לזוג לותראנים אדוקים. ימים אחדים לאחר השקת האתר, הסתבר לו שמשתמשים החלו להעלות תמונות ערום בחיפוש אחר שותפים לפעילויות של מבוגרים בלבד. או אז החליט קונרו להקים אתAdult FriendFinder שזכה להצלחה אדירה. מן האתר המקורי נגזרו מאז אתרי הכרויות לקהלי יעד שונים (אזרחים ותיקים, היספאנים, יהודים, חברים אפלטוניים, נוצרים בעלי אמונה דתית דומה, וכו'). החל משנת 2000 היקף פעילות החברה גדל בקצב של %40 שנתי, היא הגיעה להעסיק 450 עובדים והכניסה כ-200 מיליון דולר בשנה. אבל, בשל התדמית המינית של הנכסים, חברת האם התקשתה לגייס מימון. ב-2007 נמכרה החברה בחצי מיליארד דולר לקבוצת פנטהאוס.
ההצטרפות לאתרי ההיכרויות הנ"ל ויצירת פרופיל אישי מתאפשרים בחינם, אך אפשרויות השימוש הנוספות מדורגות בהתאם לסוג המינוי בתשלום: חברות כסף, זהב ו-ב ו-VIP. השמועה אומרת כי על מנת להמשיך ולצור תדמית מושכת, הספק לא מבטל פרופילי משתמש נטושים, כאלה שבהם לא נרשמה פעילות במשך שנים רבות. בעבר הואשם אתר AFF בהמשך גבייה ממינויים שביטלו את המנוי. עד לרבעון אחרון של 2014 הוגשו מאותה סיבה מאות תביעות אזרחיות ותביעה אחת פלילית כנגד החברה.
למכירה: דומיין Adult.co.ilונוספים פרטים לקשר: בתחתית העמוד אליו הקישור מוביל.
מראשית עידן האינטרנט ישראל הייתה תמיד מדינה בעלת חדירה אינטרנטית גבוהה. סקר הלמ"ס משנת 2008 מצא כי %64 מבני 20 ומעלה משתמשים במחשב לעומת %47 בשנת 2002, וכי %92 מהמשתמשים במחשב משתמשים באינטרנט. ישראלים רבים נרשמו באתרי ההיכרויות של קונרו ופנטהאוס, כמו גם באינסוף אתרי היכרויות ישראלים ובינלאומיים אחרים ב-2011 נפרץ אתר היכרויות ישראלי ו פרטי הנרשמים פורסמו בפורום של האקרים תורכי. במאי אחרון נפרץ אתר AFF. למרות שנכון ל-2015 מספר הנרשמים לאתר עובר את 64 המיליון, לטענת הספק הפורצים רק גנבו מידע אישי של כ-4 מיליון נרשמים. פרטים אלו כוללים העדפות מיניות, מצב משפחתי, תאריכי לידה וכתובות דואל.
במרץ 1992 וביולי 1994 הרעידו פיגועי טרור את רחובות בואנוס איירס, בירת ארגנטינה. פיצוצי השגרירות הישראלית ובניין הקהילה היהודיתAMIA - (Asociación Mutual Israelita Argentina) השאירו מאזן של 114 גופות ויותר מ-500 פצועים. במרץ שנת 2005, נשיא ארגנטינה דאז, נסטור קירשנר, הופיע בפני הוועדה הבין-האמריקנית לזכויות אדם של ארגון מדינות אמריקה, והכיר באחריות המדינה לטיוח ומניעת צדק במקרה של AMIA. קירשנר אמר: "בוצעה עבודה כדי שהראיות תעלמנה". מתקופה זו מונה עו"ד אלברטו ניסמן, כבר אז שנוי במחלוקת, לתובע המטפל בתיק. מאוחר יותר, חשיפות וויקיליקס ומספר ספרי מחקר הוכיחו כי דו"חות התובע ניזונו ממזכירות המודיעין של המדינה (SIDE), הקודרת והמוכרת היטב - ובו בעת מסתורית לחלוטין - לדורות שלמים של פוליטיקאים ואזרחי ארגנטינה. מכתבות רבות שהתפרסמו מאז, נראה כי ניסמן ידע על חדירת ה-CIA והמוסד הישראלי ל-SIDE, אם כי יתכן ולא היה מעודכן במלחמות הפנים העזות, ובעימותים החשאים בין המזכירות לעמיתיהם מהמשטרה הפדראלית ומהכוחות המזוינים. ניסמן השתכנע שאיראן עמדה מאחורי הפיגועים, הוא החל לבסס את עמדותיו במרתפי הרשות השופטת הארגנטינית, שם נתפס כמגן על האינטרסים של הקבוצות הכלכליות הגדולות, ארה"ב וישראל.
ארגנטינה ואיראן חתמו ב-2013 על מזכר הבנות כדי לפתוח את מקרה AMIA. חודש לאחר מכן, הקונגרס הלאומי הארגנטיני הצביע בעד הפיכת ההסכם לחוק. אבל ההסכם התרסק מפני שארגנטינה לא אכפה את בקשות המעצר של אינטרפול (דגלים אדומים) כנגד האזרחים האיראניים המבוקשים. הוראות מעצר שרק שופט ארגנטיני מוסמך לבקש. או אז האופוזיציה, כוח התקשורת ההגמונית והארגונים היהודיים הכושלים בייצוג כלל יהדות ארגנטינה, פנו כנגד הנשיאה קריסטינה פרננדז-קירשנר (אלמנתו של) והקנצלר טימרמן (בנו של). בתגובה, סגרה הנשיאה את מזכירות המודיעין, אשר בה שירתו יותר מאלפיים סוכנים במשך חמישים שנה. לדברי קירשנר, הם לכל הפחות "קשרו קשר נגד האינטרסים של המדינה, תחת דיקטטורה או בדמוקרטיה". היא כמובן תקים את הארגון מחדש, עם אנשים משלה.
ב-14 בינואר השנה, האשים עו"ד ניסמן את הנשיאה קירשנר בקונגרס, וביקש לחקור אותה על כי "החליטה, דנה, וארגנה את חסינותם של פליטים איראניים במקרה AMIA במטרה לייצר את חפותה של איראן". האשמות אלו כבר הוגשו קודם לכן בבית משפט, אך השופט האחראי הביע ספק באמינות הראיות, אשר בוססו בדו"חות שירות של שירותי הביון של ארה"ב, ישראל ומזכירות המודיעין הארגנטינית עצמה. רק חמישה ימים לאחר מכן, ניסמן נמצא מת במקלחת ביתו. התאבדות? התאבדות שנגרמה או פוברקה?, רצח?. עיתונאי לא מוכר שחשף את האירוע לראשונה, ברח לישראל מפני שהרגיש שחייו בסכנה. דיאגו לגומרסינו, מומחה מערכות המידע של משרד התובע, היה האחרון שראה את התובע בחיים. אגב, אותו מומחה השאיל לניסמן את הנשק החשוד שגרם למותו, לצורך הגנה אישית.
ביקורת על החקירה (בספרדית; וכתבה באנגלית). איסוף חומרים שארך יממה שלמה, ללא כפפות. אקדח מגואל בדם, נוקה לפני הגעתו למעבדה. שוטרים השתמשו בשירותים של הזירה... ממשו כל איסור אפשרי מספר ההדרכה לצוותים פורנזיים.
חקירת הרצח עוד נמשכת. איסוף הראיות נעשה, כפי שרואים בסרט, בדרך רשלנית והרסנית. לאחרונה נודע על ממצאים של מחשוב חקירתי המראים כי בין שעת המוות, (אשר ועדה רפואית קבעה בין השעות 22:00 - 24:00) לשעה בה הגיעו החוקרים לזירה (00:30 למחרת), בוצעה התחברות של 3 כוננים ניידים למחשב של הקורבן. דו"ח החקירה המלא של המחשב, של הסמארטפונים ושל הדיסק הקשיח שנמצאו בדירה (ובכספת), יהיה מוכן רק בעוד כחודש וחצי. תוכן הדו"ח, פחות חשוב. מי ישפיע על כותביו, מי יעיין, ישפץ ויאשר את הדו"ח? אלו השאלות הרלוונטיות. סביר להניח שהאמת, כפי שלעיתים קרובות קורה בארגנטינה, תצא לאור באיחור רב - או לעולם לא.
השבוע החם במיוחד של סוף מאי גרם לנו להרהר בשינויי האקלים. עידן הקרח הנוכחי בו אנו חיים כיום נמצא בתקופת הפסקה הנמשכת כבר כ- 11,700 שנה על פי לוח הזמנים הגיאולוגי. על פי שחזור אקלימי שפורסם לאחרונה, ומבוסס על משקעים באגם איטלקי עתיק, פסק זמן דומה אירע לפני 790,000 שנה, ונמשך 10,800 שנה בלבד.
ב-1976 ראה אור ניתוח המשקעים של 450,000 השנים האחרונות בקרקעית האוקיאנוסים של חצי הכדור הדרומי. הפיקים בכמות המשקעים התאימה לתקופות שונות של כדור הארץ במסלול השמש ולווריאציות באלכסוניות הציר של כדור הארץ. על כן, הוסק כי השינויים בגיאומטרית ההקפה של כדור הארץ הם הגורם הבסיסי לרצף של עידני קרח רביעוניים. מודל של אקלים עתידי המבוסס על מערכות היחסים מסלול-אקלים שנצפו, אך מתעלם מהשפעת פעילות האדם, צפה מגמה ארוכת טווח (באלף השנים הבאות) היא לכיוון קרחונים נרחבים בחצי הכדור הצפוני.
הלוגיקה הקרה (משחק מילים) רומזת שבעוד זמן לא רב תסתיים לנו ההפסקה הבין קרחונית ה"נוחה". למזלנו -או לרוע מזלנו?- שחקן חדש נכנס בינתיים למגרש האקלימי, והוא הפחמן הדו חמצני הידוע לחומצה לשמצה, שמקורו בפעילות האדם. אז אל גור היקר, עם כל מה שנאמר על ההתחממות הגלובאלית ההרסנית, היא מאפשרת לנו להתפתח טכנולוגית ולהתכונן לחורף הארוך שיבוא. Winter is coming, אך לא כל כך מהר.
האנטי וירוס הינה תוכנה לכל דבר, יישום הניתן לקנפוג על פי הטעם האישי או הצורך הארגוני. במקרה של אובדן, שיבוש או מחיקה נוכל תמיד להוריד (מאתר היצרן) ולהתקין מחדש את היישום. אבל, כדי לחסוך לנו את זמן הקנפוג מחדש והמאמץ להיזכר בקונפיגורציה, תמיד טוב לשמור גיבוי זמין.
גיבוי המידע שיצרנו, חשוב כדי לשחזר מידע שנפגע או נעלם בין היתר כתוצאה מפעילות של קוד זדוני. ברוב המקרים, מותקנים מוצרי אנטי וירוס לחסימת וירוסים בשערי מערכות המקור. אך אין לשכוח, שגם מערכות הגיבוי פגיעות מפני קוד זדוני ופורצים. גם בשעריהן חשוב להתקין מנגנוני הגנה ומניעת זליגה בנוסף - כמובן- לנהלים וטכנולוגיות לאבטחת שרידות וזמינות המידע המגובה.
אפליקציות אנטי וירוס רבות מתנגשות עם טכנולוגיות גיבוי שונות. לעיתים הן מונעות אפשרות קריאה והעתקה של קבצים מסוימים, פעולות mounting או unmounting של קבצי אימג' של דיסקים, או בכלל מורידות את איכות הביצועים של מערכות הגיבוי. לפעמים, מוצר האנטי וירוס יכול להשפיע על המטה-דטה ולשנות את תאריכי השינוי של קבצים שהועתקו לגיבוי. תקלה זו תגרום לתוכנת הגיבוי להעתיק שוב ושוב את אותם קבצים, כאילו שהתוכן עצמו השתנה. התוצאה היא שדיסק היעד לגיבוי מתמלא ולא נשאר מקום לגיבויים לגיטימיים.
במקרים אחרים, אפליקציית האנטי וירוס מתחרה עם תוכנת הגיבוי על משאבי מערכת. במקרים אלו הי מזהה את תוכנת הגיבוי ותהליכי ההפעלה כפעילות בלתי מורשית, במיוחד כאשר תוכנת הגיבוי גם מצפינה את תוכן הקבצים והספריות.
תוכנות אנטי וירוס המאפשרות ניהול מרכזי, מכילות אפשרות לקבוע החרגות. אותן צריך לחקור ולהפעיל בהתאם למנגנון הגיבוי המותקן.
פעם היו לנו במשרד מוצרים שונים לתפקידים שונים: פקסימיליה, מדפסת, סורק. כאשר החלו היצרנים לשלב בין הפונקציות ולמכור מכשיר אחד שעושה הכול, נוכחנו שכל מכשיר משולב שכזה "חזק" רק בפונקציה מסוימת. לאחר שנים, האיכות השתפרה ואפשר לחיות עם רוב המותגים המשולבים. כיום, קורה משהו דומה עם ה-one stop shop של מוצרי אבטחה שגם סוגרים את פינת הגיבוי ולמה-לא, אפילו שוטפים את כוסות הקפה בכיור. הן חזקות -אם בכלל- בתחום אחד. לפחות בינתיים.
עוד נשארת סוגיה אחת שלא ברור אם אי פעם תיפתר: טעויות אנוש. בהתקנה, בהגדרה או בהפעלה, המשתמש נשאר החוליה החלשה. מה עושים? ● מתקינים מוצרי תוכנה כמה שיותר קלים להבנה, עם הדרכה יסודית ותמיכה זמינה. ● מגדירים התראות אוטומטיות תדירות - הן בתחום האבטחה והן בתחום הגיבוי ● מתרגלים "על יבש" בכל הזדמנות אפשרית - כדי לא להתבלבל באירוע אמיתי של מתקפה או של אובדן מידע.
לאחרונה פורסמו מספר דיווחים הסוקרים את מגמות השוק הגלובלי של זיכרונות במצב מוצק ומנסים לחזות את כיוון השוק בחמשת השנים הקרובות. כל הדיווחים מציינים התפתחות המגמה להסרת מפרטי סיבולת מגיליונות הנתונים (Data Sheets) של הזיכרונות... כמה נוח, פשוט לא מפרסמים מה שלא נראה טוב! התופעה כמובן מקשה מאוד על יצרני ציוד OEM בהערכת תוחלת החיים של ה-SSD שהם עומדים לכלול במוצריהם. בנוסף, שוק ה-SSD הולך בהתמדה לכיוון איחוד (כפי שקרה בעבר עם יצרני הדיסקים). הסיבות לכך הן שוק מוגבל, הוצאות קידום המכירות, והעלויות הגבוהות של המחקר והפיתוח. כיום, היצרניות הגדולות יותר הפועלות בתחום הן סמסונג, נימבוס,IBM, אינטל, SanDisk, LSI, היטאצ'י,OCZ, Skyera, A3CUBE Micron, Violin Memory, Maxta, Whiptail, Pure Storage, ועוד.
שוק ה-SSD מחולק על פי סוג מוצר ותעשיות משתמשי הקצה: סוג המוצר כולל SLC ו-MLC תעשיות משתמשי הקצה כולל ביטחון, ממשלה, מרכזי מידע, בנקאות, פיננסים. ארגונים בתחומים עריכת וידיאו וסטרימינג, תקשורת, מסחר במניות, וכו' צפויות להרוויח מיתרון המהירות שכוננים במצב מוצק מציעים.
שוק ה-SSD מוגבל בהשוואה לגודל שוק האחסון. היצרניות מתקשות להתמודד עם העומס של כל כך הרבה צוותי השיווק והמכירות, כולם מתאמצים למכור לאותו שוק צר. יתרונות שזיכרונות SSD מציעים ביחס לדיסקים קשיחים - כגון פעולה אמינה בשל מחסור בחלקים נעים, שיעור latency (חביון) נמוך, ביצועים קונסיסטנטיים, וכו'- הם מקדמי המכירות הטובים ביותר שלהם. גם ריבוי מכירות של טבלטים ומחשבים אישיים דקים ודקים במיוחד, מוסיפים תנופה לשוק ה-SSD. עם זאת, העקביות של שיעור חביוןנמוך המוצע על ידי SSD, כמו גם בעיות תאימות, פוגעות בצמיחת השוק. הקסם העיקרי של כוננים במצב מוצק הוא החביון הקצר - אך הוא לא תמיד בר השגה: החביון הטיפוסי בכונני SSD הוא של כמה מאות מילי-שניות. אבל, משימות פנימיות של המערכת עשויות להפריע לפעולות מסוימות וזה יקפיץ את החביון אפילו עד לשניות. כלומר, איטי יותר מאשר הדיסקים הקשיחים.
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.