▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps ▪ גרסת Beta עדכנית 2.3.1.29 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה-GB
השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
יצרני הדיסקים הקשיחים במזרח הרחוק ממשיכים לשקם את המפעלים והציוד מנזקי השיטפונות של 2011. למרות שההוצאות הללו נמשכות, הדינאמיקה בשוק מצעי המידע גורמת לירידה הדרגתית במחירי הדיסקים. אפשר לומר כי בדולר ארה"ב, מחיר הדיסקים מתקרב לרמה שלפני אסון הטבע בתאילנד.
על פי הדו"חות הפיננסיים האחרונים של סיגייט ושל WD, המחיר הממוצע של דיסק קשיח ברבעון השלישי והרביעי של 2012 נע בין 62 ל-63 דולר ליחידה. זה מאוד קרוב למחיר של הרבעון השלישי של 2008 (53 עד 62 דולר ליחידה) שאחריהם החל המשבר הכלכלי הגלובאלי עם ירידה ניכרת במכירות מחשבי PC.
מתי ישתוו המחירים למה שהיה לפני 2011? קשה לדעת. המחיר הממוצע לקראת סוף 2010 נע בין 45-55 דולר ליחידה. אבל כמובן, מצב השוק מושפע לא רק מהמחיר הממוצע ליחידה, אלא גם מגורמים כמו סוג הדיסקים, ביצועים, עונתיות ועוד. בכל מקרה, מאז השיא של הרבעון האחרון של 2011, המחירים רק יורדים.
Western Digital למשל, משתדלים לשמור על יציבות המחירים כדי למנוע את צמצום הרווחיות ולא לפגוע ביכולת התחרותית לטווח הארוך. למשל, הם משתדלים שלא לייצר יותר מדי כדי שלא יצטרכו להוזיל כעבור זמן את העודפים.
לעיתים בעבודה או בלימודים נדרשת העתקת תוכן מעמודי אינטרנט, ואפילו הדפסתו. מי שלא מרוצה מתוצאות ההדפסה שמציעים הדפדפנים יכול לנסות להעתיק את התוכן לקובץ txt. - אבל תוך כדי כך מאבדים את התמונות- או לקובץ וורד - אבל העבודה איטית מאוד. עמודי ווב מכילים הרבה יותר ממלל ותמונות, יש בהם אלמנטים של מסגור, כפתורים אינטראקטיביים ונוספים, המעשירים את חוויית המשתמש אבל גם מכבידים על העתקה מסודרת של התוכן.
קיימות גם אפליקציות, הדומות לאלו של מדפסות מסוימות, שמאתרות את התוכן הרלוונטי להדפסה ומתייחסות אליו בלבד, מבלי להדפיס את היתר. בנוסף, קיימים פלאג-אינים לדפדפנים שיכולים לסייע במטלה, והם בד"כ חינמיים.
לאחרונה, ניסינו את אתר PrintFriendly המתאים לדפדפנים אקספלורר, פיירפוקס, כרום וספארי. באתר יש שורה להכנסת כתובת URL של העמוד אשר ממנו רוצים להדפיס. לאחר מכן לוחצים על הכפתור Print Preview האתר מתאים את התוכן להדפסה ומציע גרסה קלה לקריאה ואשר מנצלת הכי טוב שאפשר את הנייר להדפסה.
● להחליף דיסקט. הביטוי, שהשבוע עדיין שימש את רינה מצליח בערוץ 2, הפך נפוץ בשנות האלפיים המוקדמות אך למעשה נולד כאנכרוניזם. ביסודו, משווה את שינוי צורת המחשבה או העבודה לשינוי מערכת הפעלה בתקופה שמערכות הפעלה הוטענו באמצעות דיסקטים. לדוגמא: "נשיא האוניברסיטה העברית קורא למדענים להחליף דיסקט ולשתף פעולה עם התקשורת" (2009).
● לשמור בדיסק הקשיח. בדומה לביטוי הקודם, בימינו, כאשר הדיסקים הקשיחים מתחילים כביכול להתמעט, רבים נהנים להשתמש באנלוגיה שבין המוח או ה"מיינד", לדיסק קשיח. לצערנו, הביטוי משמש לרוב לאנשים שלא מודעים לצורת הפעולה של הדיסק הקשיח. כך למשל: "מאחורי הקלעים של תת המודע. נסו לדמיין את תת המודע כ-הארד דיסק של מחשב משוכלל. נסו לדמיין שבמקום לחפור ולעשות שינויים התנהגותיים אתם יכולים לשנות את החומר הצרוב בדיסק, ללחוץ על כפתור delete forever – ובקלות למחוק דפוס או אמונה כזאת או אחרת…(2011)". אבל יתכן והמוח האנושי באמת דומה לדיסק קשיח יותר ממה שנדמה, וקשה מאוד-מאוד לעשות בו delete forever. אלא כמובן, אם מופיעה בו "שריטה" (רוביק רוזנטל
מסביר כי "הפועל שרוט נולד בתרבות הסמים, התרחב למשמעות פגוע וממנו נולד סרט במשמעות אירוע קשה").
■ השבוע הזכיר Tom Tunguz, במאמר קצר על CRM, משפט של סטיבן הוקינג: "העלות של תיקון שגיאה במידע בזמן ההקלדה הוא דולר אחד. שעה לאחר מכן עלות התיקון היא 10 דולר. ומספר חודשים לאחר מכן, עלות התיקון היא מאה דולר יותר".
■ עניין זה שלח אותנו לחשוב על הנושא עמו מתמודדים לקוחותינו כל הזמן: אובדן קבצים. בין הפונים אלינו יש פלח הולך וגדל של לקוחות שלא עובד עוד עם המחשבים השולחניים הישנים והטובים - בהם קיים "סל מחזור" בנוסף ל- אמצעים מסוימים להציל קובץ שנמחק או נדרס, מיד לאחר שזה קרה.
כמובן שמערכת BOS מציעה כלים להצלת קבצים או ספריות שנמחקו גם לפני רגע וגם לפני 999 ימים או יותר. אם לא מן הדיסק הקשיח המקומי, אז משרת הקבצים או משרת הדואר. אבל, לא אחת מתקשה בעל המידע לזכור או להסביר למנהל המערכות מה בדיוק הוא צריך לשחזר. עם BOS, מדי יום (או מדי פרק זמן שיגדיר) מקבל מנהל הגיבויים דיווח המראה בין היתר כמה קבצים שונו או נמחקו ומהיכן הם נמחקו. תוספת מערכת לבקרת גישה (File Access Auditing) יכולה לאפשר גם לאסוף מידע על יוזם הפעולה.
■ עוד נזכרנו כי לפני עשור שנים הייתי בסיטואציה שנראתה לי זהה לעלילה של
"היפהפייה הנרדמת". (להזכירכם: ערכו מסיבה, הזמינו את כל הפיות בסביבה חוץ מאשר את הפייה הרשעית. העניין כמובן נודע לה והרגיז אותה מאוד. היא הטילה קללה ארסית על כולם). במציאות, היו במשפחה סיבות הגיוניות שלא להזמין את הגברת. היא לא הייתה פייה רשעית אלא אקדמאית דעתנית עם מזג רע. היא לא הספיקה לפוצץ את השמחה, אבל מאוחר יותר צרחה בטלפון "יחסינו לאן" בפורמט של אולטימאטום. ידעתי: אם אגש לפתור את הסכסוך תוך שבוע-שבועיים, זה יעלה לי בדמעות, אבל ייפתר. אחרי חודש בערה הצלקת וזה בוודאי היה עולה לי בפיצוי כפול ומכופל. כעבור שנה נערם על כל העניין יותר מדי אבק, נדרש כבר דחפור מטפורי לפתיחת הדרך בינינו. בהמשך, מעת לעת, שקלתי ליזום פיוס - אבל בכל פעם היה המחיר יקר יותר בדרגות של השפלה עצמית. הגברת לא נמחקה לי מהדיסק הקשיח, אבל כדי להעלות את הקובץ שלה נדרש דרייבר שכבר אין לי, וגם לא ממש רוצה לחפש.
■ איך יודעים שמישהו נעלב מכם, אם הוא לא מבטא זאת (כמו המכשפה הנ"ל)?
האם אמורים להיות לנו סנסורים חברתיים שיעבירו את הסיגנל? בעולם המושגים שלנו, הטכני, חיישן מוגדר כמתמר הממיר ערכים פיזיקאליים לתנועה מכאנית או לאותות (חשמליים, אלקטרוניים) לשם מדידה, בקרה או העברת מידע למערכות אחרות, לגלאי או ל-מד. סביבנו יש חיישנים בשפע: ברכב, במנועים (גם במנוע הדיסק הקשיח), במכשירים רפואיים, בתעשייה וברובוטים. חיישנים מתוכננים לזהות אנרגיות שונות ונגזרות שלהן: חום, אנרגיה אלקטרומגנטית, שינויים מכאניים, קרינה, תנועה וקול. איה החיישנים הפנימיים, אלה שמדליקים נורות אדומות כאשר אנחנו בסכנה רגשית? איה הסקאלה שבצד אחד ה-"אנחנו cool" ובצד שני ה-"ברוגז ברוגז לעולם"? האם בשפת הגוף? האם בטונים של הקול?
חיישנים אמיתיים יש משני סוגים: חיישנים פסיביים (המודדים אנרגיה קיימת, כגון חיישן טמפרטורה), וחיישנים אקטיביים, אשר פולטים אנרגיה ואז קולטים את ההחזר שלה (כך במכ"ם). גם לנו אין ברירה אחרת: להיות פסיביים ולהמתין שמשהו יסמן לנו שינוי, או להפוך לאקטיביים, לערוך בדיקות תקופתיות להילך הרוח של הסובבים אותנו. מה שמכונה בפשטות: נודניק.
נמשיך עם מוטיב האגדות? בעולם נשארו היום 45 ממלכות (שאחת מהן היא מדינת הוותיקן, בה מולך האפיפיור) ועוד כמות מכובדת של נסיכויות. לצורך הסיפור שלנו נכניס את כולן תחת ההגדרה "ממלכות". לכל בית מלוכה יש מסורות גראפיות וסמלים עתיקי יומין המקשטים את מוסדות השלטון ובמיוחד את אולמות הטקסים. לפני יותר מ-20 שנה עמד להתרחש באחת הממלכות הללו אירוע משמעותי שצפוי היה לחייב טקסים וחגיגות, אשר הם כידוע טובים ליחסי ציבור ולפריחת התיירות. לקראת הטקסים במעונות השלטון, הוחלט להזמין כמות גדולה מאוד של אריגים רקומים בדגם מורכב במיוחד, שכלל את סמל משפחת המלוכה ועוד כהנה וכהנה אלמנטים דקורטיביים. בסיפורים ובאגדות תמיד מוצאים רוקמות נאמנות ומיומנות לשירות בית המלוכה, והן מפיקות יצירות פאר עם חוט ומחט. אבל,בשל מגבלות הזמן הנותר לאירוע המשמעותי, חיפש צוות ההפקה ספק שירותי רקמה ממוכן. מכונות רקמה ממוחשבות יש (היו) לא מעט, אבל היקף ההזמנה והזמן לאספקה הקשו על מציאת ספק מתאים. במקרים רבים, ספקים עם יכולת לעמוד בחוזה, נרתעו מסעיפי העונשין של אי עמידה בתנאים, וויתרו עליו. המלוכה נעזרה בכל שגריריה, אשר חיפשו בעולם כולו את מי שייקח על עצמו את העבודה.
האגדה מספרת שנמצאו שלושה ספקים מתאימים שהיו מוכנים לקבל את העבודה: אחד הולנדי, אחד בלגי, ואחד בישראל. לשני הראשונים היה ציוד מאותו יצרן. לספק הישראלי - מפעל משפחתי בעיירת פיתוח - הייתה מכונה מתוצרת גרמניה שאב המשפחה למד לתפעל על בורייה. הוא גם לימד את
בניו הצעירים, שהפליאו בתוצאות. בדיעבד אמרו לנו רכילאים שהמשפחה החליטה לקבל את החוזה מפני שאיש בה לא ידע אז לקרוא אנגלית.
לפני שמחשבים הפכו זמינים, הרקמה התעשייתית נעשתה ברובה על ידי ניקוב הדגמים
בסרט או נייר דביק, שהודבק לאריגים ועבר יחד עמם דרך מכונת התפירה/רקמה. בשנת 1980, חברת Wilcom האוסטרלית השיקה את מערכת עיצוב הגרפי לרקמה הראשונה לשימוש במיני-מחשב. קראו עוד על ההיסטוריה של הרקמה התעשייתית.
המפעל בארץ דרש את המחיר הנמוך ביותר מבין שלושת הספקים וזכה בהזמנה. הבדים והחוטים הגיעו מחו"ל. בני המשפחה שכרו פועלים נוספים וכולם התחילו עובדים במשמרות רצופות, ממוצ"ש ועד לערב שבת. מי שסיפר לנו את המעשייה הוסיף גם כמה פרטים צבעוניים כמו למשל, כמות הגת שכילו הפועלים במהלך הפרויקט, ודרגת מסירות המפקח. כי בית המלוכה שיגר לארץ מומחה שהתאכסן בבית השגריר ונסע פעמיים בשבוע למפעל בעיירה, במכונית השרד עם נהג. אומרים שהוא התמכר לסמבוסק של דוכן מסוים באזור התעשייה, וגם לוחשים שבסוף הפרויקט הפונדקאית ברחה איתו לחו"ל תוך נטישת בעל וחמישה ילדים. בעור השיניים הספיקו במפעל לסיים את העבודה בזמן. ערב אחד עמדה השמש לשקוע כאשר הגיע המפקח לביקורת אחרונה. הוא הנהן בראשו ואריזת החבילות האחרונות החלה. למחרת, בשחר של יום חמסין, יצאו שתי משאיות עם התוצרת היפהפייה לכיוון נתב"ג. שבוע לאחר מכן הגיעה בדואר רשום המחאה מנייר עבה, עם אותו סמל מוזהב שהיה חלק מהדגם הרקום על הבדים. הרווח היה נאה. לאחר שכוסו ההוצאות, נשאר כסף למספר שיפורים במפעל, ולרכישת דירות לבנים. אבל העיירה לא התרוממה. עסקים שכנים באזור התעשייה עברו למרכז, החליפו יעוד, או נסגרו כי הייצור עבר לחו"ל.
לפני שנתיים החליטו בארמון המלוכה לחדש חלק מן האריגים הרקומים. כאשר חיפשו בספרי
הארמון, מצאו את פרטיו של הספק הישראלי. לו היה מדובר בתאגיד במקום בממלכה, אנו סבורים שהיו מיד סורקים את הרקמות, מגיעים לדגם חדש ומזינים אותו למכונות מודרניות של יצרן המוני במזרח הרחוק. אבל לפעמים הלקוח מגדיר את הדרך, בנוסף ליעד. בינתיים, למספרי הטלפון בישראל נוספה ספרה, אב המשפחה הלך לעולמו, בן אחד למד משפטים, השני נפגע בתאונת דרכים והקדיש את חייו לבטלה בוהמית סביב הפיצוצייה שבקרן הרחוב. מהמשפחה נשארו רק אימא ובת שהייתה קטנה בתקופה שעבדו עבור נסיכי העולם. המפעל נמכר ושינה יעוד, אבל הבעלים החדשים לא מצא מה לעשות עם מכונת הרקמה, שעמדה בפינה וכוסתה בשקי פלסטיק, אבק וכורי עכביש. כאשר הוא קיבל את פניית ארמון המלוכה, הסתקרן והרים את הניילונים, חיבר את מתג החשמל, והזמין את הבן שנשאר בעיירה. הנ"ל הגיע עם קבי האלומיניום שלו, התפלא מהשינויים שעבר הבניין ולא הבין מה רוצים שם ממנו. על כוס קפה הושמעו משפטים כמו "הגרמנים (יימח שמם) יודעים לבנות מכונות", ו-"מכונות כמו של פעם כבר לא מיצרים היום". נכון, היום מייצרים מכונות טובות בהרבה. אבל הלקוח הספציפי היה מעוניין בדגם הספציפי שתוכנת עבורו בפורמט המתאים לאותה מכונה ישנה. התוכנה עדיין נמצאת במערכת שלה, והמכונה תקינה ומסוגלת להגיב לפקודות הארכאיות שלה. אז למה זה לא עובד?
מה עושים כאשר המחשב לא עובד? קוראים לטכנאי. ומה עושים כאשר הטכנאי כמעט יותר צעיר מהמפלצת התעשייתית? פונים ליצרן. לצערם, המפעל הגרמני מזמן הפסיק לייצר את הדגם הנ"ל (המהנדסים שהתמחו בו בוודאי יצאו לפנסיה ושותים בירה בבית אבות) וכאשר פנו לקבלת תמיכה ו/או חלקי חילוף, צוות שיווק צעיר ורענן ניסה בכל כוחו לעניין אותם ברכישת מכונה חדשה... במאות אלפי יורו.
הטכנאי הכניס אותנו לתמונה. הסתבר שהמכונה הייתה מבוססת על מחשב PC עתיק שהכיל דיסק קשיח עתיק לא פחות ועליו מערכת הפעלה מאותה התקופה. הסבת מערכת ההפעלה כולה כולל התוכנה והגדרות העבודה השמורות בדיסק קשיח בנפח אדיר של 200MB שלמים אינה פשוטה ויכולה לכלול לא מעט סיבוכים. הסברנו לבעלים החדשים של המפעל כי ניתן בהשקעה מזערית, להחזיר את המכונה לפעולה. אבל מצד שני, לא היה במקום מי שיפעיל אותה.
כאשר צלצלו שוב מהשגרירות, הוא התנצל, והסביר את המצב. בצד השני של הקו הייתה גברת
צעירה ושאפתנית, כנראה סבורה שממלכתה כבר עברה די תבוסות בהיסטוריה, כך שעוד אחת לא
מתאימה לה. היא החליטה שזה לא יעמוד בדרכה. לאחר ימי בירור אחדים, היא מצאה במזרח
אירופה מפעל שמוכן לרכוש את המכונה -בתנאי שהיא תקינה- ולקבל על עצמו את ההזמנה. כעת, היה עלינו לעשות את המכונה עובדת.
בסיום התהליך הוחזרה המערכת לעבודה והפעם לא באמצעות דיסק קשיח מכאני מיושן אלא על גבי כונן Flash מודרני.
רצינו לדעת את הסוף כי באגדות הסוף תמיד טוב ויפה אך לא הצלחנו לברר בכמה כסף נמכרה מכונת הרקמה, או מה נעשה הפעם עם הכסף. אבל מה שחשוב כאן זה העיקרון. ניתן לשקם ציוד תעשייתי ישן וטוב, אשר בו החלק האלקטרוני הוא השברירי ביותר.
בעלת תואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת קולומביה, בת להורים ישראלים המתגוררת בניו יורק, מעוניינת לעבוד בארץ. ניסיון כעיתונאית חוקרת ב-NBC ועוד. דוברת אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית. צרו קשר בדואל או בטלפון 415-328-7122
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין.
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.