יום הגיבוי

ב-31 במרץ נחגוג את "יום הגיבוי הבינלאומי"

גם אם אתם לא מומחים במחשבים או בגיבויים, יש סיכוי שאתם מבלים זמן ברשתות חברתיות מקוונות, מבקרים באתרי עיתונות, כותבים או קוראים בלוגים. כל אחד מכם יוכל בקלות להבין שהעולם מייצר מדי שעה המון, המון מידע.
בשנת 2011 נוספו לרשת כ-1.8ZB (זטהבייט), השווים למשל, לתכולת המידע המרבית של 57.5 מיליארד איי-פדים ( של 32GB כל אחד).
IDC מנבאים כי ב-2012 כמות המידע בעולם יגדל עד ל- 2.7ZB, כלומר 48% יותר מאשר ב-2011.
כל המידע הזה - חשוב יותר או חשוב פחות - נמצא במצב עדין ושברירי כל עוד קיים ממנו עותק אחד בלבד. כדי להעניק שרידות להררי המסמכים, המסדים, הקבצים, הודעות הדואר, המסרונים למיניהם ואתרי האינטרנט, יש לגבות אותם פעם אחת או יותר, ליעד אחד או יותר, וכל המרבה הרי זה משובח.
ברבעון האחרון של 2011 הפיצו יצרן שירותי הגיבוי קרבונייט וחברת המחקר ווייקפילד, סקר המראה כי "יותר ממחצית האמריקנים שהשתתפו בסקר סבלו בעבר מאירוע קריסה בו איבדו את המידע שלהם לנצח ולמדו בדרך הקשה את חשיבות הגיבויים". אך זה לא חדש לכם, לקוחות וידידים של צ'יף בישראל.

לפני 3 שנים הכריז ג'ף אטווד -בבלוג שלו על כתיבת קוד והגורמים האנושיים- על ה-14 בדצמבר כעל "היום הבינלאומי למודעות לגיבויים". זאת, לאחר שאיבד את כל ארכיוני הבלוג. כשל באחד הדיסקים הקשיחים, מסתבר, גרם לקריסת השרת הפיזי, לכן השתבשה המכונה הוירטואלית בה היה הבלוג מאוחסן. הגיבוי היומי הסטנדרטי של המחשב המארח לא הצליח לגבות דבר. לכותב הבלוג לא היו גיבויים מקומיים, באתר מרוחק או במקום אחר ברשת, וכך אבדה חתיכת היסטוריה כתובה בענן. או על הקרח, איך שתרצו. ללמדנו כי ווירטואליזציה היא שיטה נהדרת... כל עוד המערכות הפיזיות התומכות בה בריאות ואיתנות. או לחלופין, כל עוד מדיניות השרידות נכונה.

כבר ראינו ניסיונות נוספים להעיר במשתמשים את המודעות לגיבויים ובשנים עברו הוכרז יוני כחודש המודעות לגיבוי. בשנה שעברה (2011) נחוג לראשונה יום הגיבוי העולמי (WBD) עקב הצעה של מספר חברי האתר החברתי לדירוג קישורים Reddit. מיד קפצו גורמים מסחריים על הרעיון, פתחו אתר על שם החג הנולד וקבעו תירוץ שנתי חדש למבצעים והשקות. חברת מוזי, למשל, ניצלה ב-2011 את התאריך כדי להודיע על תוכנת client לאייפון שתשמש לגיבוי המידע בענן ולהשתוות למתחרה Dropbox, לפחות בעיני המשתמש שלא מעמיק בפרטים.

אז למה דווקא ה-31 במרץ הוא יום הגיבויים? כי למחרת, 1 באפריל, חוגגים את יום הכזבים הבינלאומי, או "יום השוטים" (April Fools' Day), ולדעת המנוסים: שוטה מי שלא משכיל לגבות נבונה. ("שוטה, וגם אוכל אותה" - כפי שאומר אחד מסוכני צ'יף)

הגיבוי, לצערנו, היא אחת המטלות המשעממות בתבל. ראינו במהלך השנים כי בעסקים ומשרדים רבים מטילים את המטלות המשעממות על עובדים בדרג נמוך, על האחרון שהגיע, או על מי ש-לדעת המנהל- יש לו יותר זמן הפנוי. כך שממלא הפונקציה לא תמיד מחזיק בידע נרחב ביותר בתחום. הדבר מזכיר לנו לעיתים את המכוניות המגיעות עם גלגל רזרבי קטן וחלש מן האחרים, מפני שהוא "רק לגיבוי" ואמור לשאת רק רבע ממשקל הרכב למרחק קצר, עד למרכז שירות. להבדיל, גיבוי נכון ועדכני, במקרי קריסה מסוגל לשאת את כל משקלו של העסק או הארגון, למשך כל הזמן הדרוש להקמה מחדש של מערכות הייצור.

אנשים חכמים שאנו פוגשים בכל מקום (מנהגי מוניות ועד לעמיתים לספסל הלימודים) חוזרים לאחרונה על המנטרה האומרת שכל דאגות הגיבוי הסתיימו עם בואם של שירותי הענן. מי כמוכם, אנשי IT, יודעים שלא כך הדבר!
הענן הצטרף לסל האפשרויות העומדות לרשותנו. אך הענן הוא לא עיסה הומוגנית של ביטוחי חיים למידע. למשתמשים פרטיים, לעסקים ולארגונים מסוגים שונים יש גם צרכים שונים של התאוששות, כפי שתיארנו בעבר בצורה מעמיקה יותר. הענן, דיסק חיצוני, מערך דיסקים מקומי או מרוחק הם יעדים לגיבוי. פרט ליעד, חשוב ביותר לתת את הדעת לתדירות הגיבויים, לבדיקת חיוניותם, לאופן ביצועם, לזמינות השחזורים ולעלויות הנלוות לתהליכים של גיבוי והתאוששות.
נשמח לעזור לכם בבדיקת התהליכים המגנים היום על המידע שלכם, כדי שתשנו טוב יותר בלילות.
 

השורות של עמית

 לוחמה סודית

כיצד ומדוע חמק הפונדמנטליזם המוסלמי מעיני הצרפתים? אז זהו, שהוא לא חמק. הוא פשוט נשמר בסוד. בעשרים השנה האחרונות מטפל המודיעין הצרפתי ביד רמה בנושא ומוסלמים פונדמנטליסטים נזרקים מהמדינה על ימין ועל שמאל. אבל כל זה נשמר בסוד מהציבור. מוחמד מרה הרוצח מטולוז היה מקרה חריג, אבל גם הוא הופיע בראש רשימות המודיעין הצרפתי אבל כאן מסתבך הסיפור.
הפרופיל של הרוצח ענה בדיוק לפרופיל של רוצח סדרתי "מן השורה" ולכן החקירה הייתה בידיים של המשטרה עד לאותו רגע בו נפסלה האפשרות של ימניים קיצוניים. מהרגע שעברה החקירה לידיים של המודיעין ועד לרגע שהללו התייצבו תחת חלון ביתו של מרה לא עבר הרבה זמן.
מוחמד מרה היה מוסלמי פונדמנטליסט, אבל מה שהוביל אותו לביצוע מעשי רצח מזוויעים שכאלו שהעירו את כל צרפת היה בין היתר, ואולי בעיקר, העובדה שהוא פשוט רוצח.
כן, דתיים קיצוניים מסוגלים לרצוח, רובם מוזרים וחריגים. גם מוחמד מרה היה כזה, ואני שם אותו באותה קטגוריה עם ברוך גולדשטיין ויגאל עמיר. גם לנו היהודים יש את השלדים בארון, יהיה פתטי להוציא אותנו מהכלל, כי גם לנו יש את הפונדמנטליסטים שלנו. אני זוכר יהודי חרדי מתנפל בסכין שלופה ודוקר את משתתפי מצעד הגאווה.
הדת איננה מקור הרוע, אבל אנשים שחושבים שדתם טובה ונכונה משל אחרים הם מקור הרוע. ולפי דעתי, עולם בלי דת בהכרח היה חוסך את הוויכוח...
 

למה לא במרסיי

יומיים לאחר סיום האירוע בטולוז נערך שידור מיוחד במרסיי על הפונדמנטליזם במקום. דווקא במרסיי, עיר עם קהילה מוסלמית גדולה, הפונדמנטליזם לא קיים. מסיבה פשוטה: שמש, מים ושמיים כחולים. הצעירים המרסייאנים לא ממש בקטע הדתי, הם רוצים להרוויח כסף (פריצות לבתים?) הם רוצים להתלבש יפה, לצאת לדיסקוטקים... אבל יותר מכל חייבת העיר את המתינות שלה לקבוצת הכדורגל המקומית: אולימפיק מרסיי. כשיש לך אלוהים אחד אתה לא ממש צריך עוד אחד. חבר אוהדי אולימפיק מרסיי מורכבים מ...כל העיר: נשים, ילדים, זקנים, מוסלמים, יהודים, נוצרים, שחורים ולבנים. הם ממלאים את האצטדיון בכל משחק ואחר כך חוגגים או בוכים ביחד. על פניו נראה כי אין להם בכלל זמן למלחמות האסלאם ואין להם זמן לפוליטיקה. ובחודשי הקיץ, בפגרה, הם עוקבים אחרי כל פיסת מידע לגבי מי נרכש ומי נזרק מהקבוצה. הם לא אלימים, אבל אל תעצבן אותם. וכאשר הפריזאים מגיעים לעיר (פ.ס.ז. שבבעלות אמיר קטאר) או אז הם הופכים לפונדמנטליסטים, של דת אחת: דת הכדורגל, בו האלוהים הם OM.
 

זה מסובך

למה כל כך מסובך להפנים? מגרון, בעיניי חור מסריח בשום מקום, הפך לשדה הקרב הפתטי בתולדות המדינה. כל ערכאה משפטית אפשרית כבר קבעה שצריך לפנות את המקום. הממשלה כופפה את היד של מערכת המשפט ומינתה נשיא בית משפט עליון ימני בניגוד לכל הוראות החוק בנושא גיל המועמד. ו... גם הוא הורה לפנות את מגרון!
המקום שהתחיל כאתר לאנטנות סלולאריות, עכשיו נראה יותר כמו מלפפון אנגלי (30 ס"מ) שתקוע לממשלה בגרון. והיא מהססת ומתמרנת רק כדי להימנע מלעשות את המוטל עליה כהחלטת בית המשפט. אם הממשלה מתקשה לאכוף את החוק והוראות בית המשפט -שהיא בחרה בשופטיו- איך לעזאזל אפשר להתייחס אליה ברצינות?
 

השפן הגזעני

מה לא עושים כדי להוציא מהחורים את הגזענים. לפני כשבוע פרסם המגזין העין השביעית את עלילות נוני והוויינטים. מסתבר, כמו שתמיד טענו, ש"האתר של המדינה" הוא לא יותר ממערכת יחסי ציבור משומנת ומסריחה והדבר האחרון שאפשר לומר עליו זה שהוא עיתון*.(ראו כתבה)
(*כמחצית המערכת מקנאה בעמית ומאחלת לעצמה שיום אחד יתאפשר לה חופש ביטוי דומה לגבי גופים מסוימים מתחומי הפעילות של צ'יף)
אתם מוזמנים לקרוא ולהחליט בעצמכם, אבל אותי אישית הוציא הלכלוכון הזה משלוותי בגלל מרין לה-פן. וויינט שלף מהכובע את השפן הגזעני ונתן, מכל האנשים בעולם, דווקא למרין לה-פן כתבה שלמה, כשהוא מצטט את נאומה המשתלח אחרי אירועי טולוז.
מרין לה-פן היא מנהיגת המפלגה הימנית הקיצונית בצרפת, "החזית הלאומית", מפלגה אליה התפקדו לא מעט ניאו-נאצים. את הנהגת המפלגה היא ירשה מאביה ז'ן מרי לה-פן, מכחיש שואה ידוע, שבתו מעולם לא טרחה לומר שהיא מתנגדת לדבריו בנושא.
לה-פן היא אישה אינטליגנטית אבל גזענית, וגם היהודים לא אהובים עליה במיוחד. כמובן שהרקע לפתחון הפה שנתן לה האתר של המדינה הוא אירועי טולוז והסיבה היא אחת הסיבות העתיקות בהיסטוריה והמטומטמות ביותר: "אויבו של אויבי הוא ידידי".
אבל וויינט שלף אותה מהכובע כדי להצית את אוסף הגזענים הענקי שקורא את כתבותיו, ומי שקרא את התגובות לכתבה לא ידע היכן לטמון את הראש מרוב בושה. הזה הוא עמי? אכן זה הוא עמי! וויינט הוא הפרצוף שלו. מזל שגבלס לא בחיים - הם בטח היו נותנים לו טור אישי.

אביב הגיע

האביב כבר כאן, השמש זורחת. למעשה היא כבר זורחת חודש וחצי, החורף האחרון היה מוזר במיוחד. ועירית מרסיי גילתה שיש לה רק עוד 9 חודשים לתום השנה. ובשנה הבאה מרסיי תהיה בירה אירופאית לתרבות. האם זה יתבטא בעוד תיירים? אני לא יודע, אבל בינתיים זה מתבטא בהמון עבודות כבישים. הנמל הישן נראה כמו מחנה מעצר לבהמות. חסום מימין, פתוח משמאל, עם מעבר צר להולכי רגל והמון שוטרים מבולבלים שכבר לא יודעים מאיזה כיוון מותר לנסוע ולאן אסור.
בפינה ניצבים להם חמישה שוטרים שאמורים לעצור כל רכב שמסתובב, שכן הוא לא אמור להיות שם בכלל. אבל היות ומשום מה במרסי צריך 5 שוטרים לכתוב דו"ח לאישה זקנה אחת, הרי שעל כל מכונית שנעצרת... עשרים עוברות בשלום בלי שהשוטרים יעצרו אותן. כך שבעצם, סדרי התנועה השתנו רק ל-5% מהאוכלוסייה, לאלו שאסור להם לעשות לוטו.
יותר ויותר שוטרים מוצבים במרכז העיר, ואפילו הרחיקו 500 מטר משם והגיעו לרובע הרביעי. מרשים! ברבעים המרוחקים יותר (200 -300 מטר צפונה) לא תראו שוטר גם עם משקפת של צפרים. מרסיי מאבטחת את תייריה, חס וחלילה לא את תושביה. בכלל הצרפתים לא נותנים אמון רב בשוטרים שלהם. אין צרפתי אחד שלא מבין שהשוטרים שמפטרלים להם בניחותא ברחובות הם רק קישוט לא דקורטיבי במיוחד.
 

משהו קטן

כל מי שיש לו חצר וכלב מכיר את האקסיומה המוזרה הזו. ואני נשבע לכם שהיא נכונה. הכלב שלי מחרבן יותר ממה שהוא אוכל. ועוד משמין!

תגובה לשורות של עמית