מטה-דטה

ב-1983 המתמטיקאי הבריטי אלן סולומון יסד את חברת S&S שעסקה בפיתוח תוכנה למחשבים האישיים הקדומים, מבוססי DOS. אך מהר מאוד הוא גילה את קסמו של המחשוב הפורנזי, סוף העשור מצא אותו עוסק בשחזור נתונים, מופיע כעד מומחה בבתי משפט, וב-1988 גם נכנס לשטח תוכנות הוירוסים והאנטי-ווירוסים.
אחד מאבני היסוד בשיטות הפורנזיות של סולומון הייתה מערכת השעון ב-PC, חותם השעה שהפך להוכחה ונקודת מפנה במקרי ליטיגציה כה רבים בהיסטוריה. עם זאת, מערכות שעון של המחשבים האישיים אינם מקור מידע פורנזי אמין. ב-2007 שני פרופסורים מאוניברסיטת וירג'יניה בדקו למשך 6 חודשים מעל 8,000 שרתי אינטרנט רבים ומצאו כי יותר מרבע מן השרתים שנבדקו מקדימים או מאחרים ביותר מ-10 שניות. אגב, הפערים בין שעת המערכת לשעה האבסולוטית לא נשמרה באופן קבוע אלא השתנו בצורה בלתי ניתנת לניבוי. כתוצאה מכך, הבינו מומחי המחשוב הפורנזי את המגבלות של השעון ואת הבעייתיות של הצגתו כראיה בלתי ניתנת לערעור בבית משפט.
עם זאת, השעון נותן למומחים-חוקרים כלים של ראיות נסיבתיות אמינות אשר מהווים הבסיס לשידוך, ניתוח, ואינטרפולציה של ממצאי מידע שונים שנלקחו ממערכת או מערכות מחשב בנקודה או נקודות בזמן.
למרות שבשנות השמונים המוקדמות התבסס סולומון בבתי משפט על ה-timestamp במחשבים האישיים, בחוגים פורנזיים מתקבלת היום ההשארה כי ניתן לזייף timestamp של מערכת מחשב.
לעומת זאת, קובצי לוג מכילים עבורנו הרבה יותר אינפורמציה. בכל פעם שקובץ משתנה, או ניגשים אליו, המתה-דטה שלו משתנה, כי מערכות המחשב בנות ימינו משנות את מה שמכונה "MAC times", פיסות מטה-דטה מתוך מערכת הקבצים המתעדים את האירועים האחרונים שעברו הקבצים. אותם אירועים מתוארים כ"שינוי", "גישה", ו-"שינוי המטה-דטה". במקרה שינוי המטה-דטה, הכוונה היא לשינוי הרשאות או בעלות על הקובץ
ולמרות שקל יותר לזכור ש-Modification ; Access ; Change= MAC, למעשה ראשי התיבות באות ממבני הזמן - "mtime", "atime" ו- "ctime"- הנתמכים על ידי מערכות הקבצים מסוג יוניקס.
מערכות ווינדווס לא מעדכנות ctime כאשר משתנה המטה-דטה של קובץ. במקום זה, הם רושמים את זמן יצירת הקובץ (זמן לידה). מערכות הפעלה אחרות גם שומרות את מועדי יצירת הקבצים, אך אין שם סטנדרטי לרישום זה.
זמן שינוי הקובץ הינו רישום המועד בו עבר הקובץ את שינויו האחרון. רוב מערכות הקבצים אינן משוות מידע שנכתב אל קובץ לתוכן הקודם שלו. אם תוכנה דורסת חלק מהמידע בקובץ עם אותו תוכן שהיה קודם לכן במקום, יירשם זמן שינוי למרות שהתוכן לא באמת השתנה.
atime או מועד אחרון של גישה לקובץ, מסמן את הפעם האחרונה בו נפתח הקובץ לקריאה. תוכנה שנשארת פתוחה יכולה להחזיק קובץ פתוח למשך זמן, כך שה-atime יכול להיות שונה ממועד שנקרא מתוך הקובץ. חשוב לציין כי מועדי גישה מתעדכנים גם אם רק חלק קטן מהקובץ נבדק, ולכן אנו ממליצים לכל עמיתנו ולמשתמשים לא לגעת, לפתוח או לגשת לקבצים חשודים שמעורבים או יש חשד שיהיו מעורבים במקרי חקירה, על מנת לא "לזהם את הזירה".
כאמור לעיל, יש הבדל בטיפול במטה-דטה על ידי מערכות הפעלה שונות. מערכות יוניקס תופסות את זמן השינוי - ctime – כמועד השינוי של המטה-דטה ולא תוכן הקובץ. לעומת זאת, מערכות ווינדואיות מתייחסות ל-ctime כ-Creation time (זמן יצירת הקובץ)!
השוני בהבנת המושגים מסוגל להוביל לאי הבנות כאשר מגישים מידע על קובץ שנוצר באמצעות מערכת ווינדווית אך הגישה אליו נעשתה באמצעות מערכת יוניקס, ולהיפך. מערכות NTFS שומרות גם את מועד היצירה וגם את מועד שינוי הקבצים.

עברו כעשרים וחמש שנה ועדיין מתקיים וויכוח על פירוש מושגי יסוד בתחום הפורנזי. למשל, מהו מועד יצירת קובץ? אם צילמתם תמונה במצלמה, מועד הצילום הוא תאריך היצירה של הקובץ בכרטיס המצלמה. אבל, כאשר אתם מעבירים את הקובץ למחשב, נוצר במחשב קובץ שלא היה שם קודם. האם תאריך היצירה הוא מועד העברת הקובץ למצע החדש?. ואם מחקתם את התמונה ונאלצתם מאוחר יותר לשחזר אותו מגיבוי, גם אם לא שיניתם את שם הקובץ, האם מועד ההעברה מהגיבוי למערכת העבודה הוא מועד יצירת הקובץ?
בנוסף, לא כל תוכנה בשוק מתייחסת בכבוד הראוי למטה-דטה. למשל, תוכנות אשר מעתיקות קובץ על ידי יצירת קובץ חדש והעברת התוכן של המקור אליו. תוכנות אלו מתעלמות מן ה-MAC המקוריים.
כלים פורנזיים מתקדמים - כגון המודול ב-BOS שאנו מקדישים לעבודות מסוג זה, מסוגלים לקרוא את כל מועדי ה-MAC, אותם ניתן למיין כדי לצור רצף המשקף את התרחשויות העבר שאנו חוקרים.

אבל יכולותיו של מומחה פורנזי חייבות להגיע מעבר ליכולות כליו. הכלים, למעשה, הם תוכנות שניתנות להפעלה על ידי כל אדם פיקח לאחר לימוד קצר. ודווקא כאן טמונה הסכנה. כפי שכל אחד מסוגל להפעיל, לאחר הכשרה קצרה, מערכת צילום רנטגן או אולטרה-סאונד רפואית, אך אינו עומד באחריות לפענוח הנתונים הבאים לידי ביטוי בפלט.
לאחרונה קיבלנו הצצה גבולית לתופעה שערורייתית נוספת, כאשר משרד עורכי דין לקח על עצמו לחסוך בהוצאות ולפרש בעצמו דו"ח פורנזי מול שופט. לפרש, מסתבר להם באיחור, זה לא רק לתרגם לשפת אדם את המושגים הטכניים בדו"ח אלא גם לדעת מה עומד מאחוריהם.
ככל שהדיסקים הקשיחים מגיעים בנפחים גדולים יותר ובמחירים זולים יותר, הטכנולוגיה נגישה יותר לציבור, יותר לקוחות קטנים ואף פרטיים נכנסים להתדיינויות פורנזיות, מבלי שיהיה להם את האמצעים לבצע את החקירות כראוי. וזה רק פועל לרעתם.
אפילו השופטים עצמם (או לפחות חלק ניכר מהם) עדיין לא הבינו את המטריה, הם מורים על הליכים מבלי שיכירו את אופן ביצועם ואת מהות התוצאות המתקבלות מהם. לאחר מכן הם שופכים את תסכולם על הצדדים, ומחפשים שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל כדי לשמור על כבודם.
 

יד ביד אל האופק

כבר באפריל 2005, כאשר יצאו לשוק הדיסקים הראשונים עם טכנולוגיית הצריבה האנכית, מנהלי המחקר והפיתוח של יצרני הדיסקים ביקשו לאחד את מפת הדרכים של התעשייה.
כעת, אחרי כמה חודשים של בישול קדחתני, מבקשים הענקים WD, סיגייט ו היטאצ'י להתאגד במאמץ פיתוח משותף כדי לפתור את בעיית הקפיצה הבאה בקיבולת הדיסקים.
לשם כך, שם כל אחד מהם על השולחן מספר לא מבוטל של מיליוני דולרים
בשבוע הבאה יוזמנו להצטרף גם סמסונג וטושיבה. כמו כן, צפויים להצטרף יצרני רכיבים לדיסקים קשיחים כגון TDK, טקסס אינסטרמנטס וכו'. המיזם פתוח בפני כל חברי IDEMA, (האגודה הבינלאומית לחומרים לציוד ודיסקים קשיחים) המונים כ-200, ובעוד כחודש יפורסמו התנאים להצטרפות. למנכ"ל המיזם גם מונה יו"ר IDEMA
עבור סיגייט והיטאצ'י זו הזדמנות אלגנטית לרדת מהסוס במרוץ האכזרי שהן ניהלו עד כה, כבר מעל 5 שנים, בניסיונות להגביר את צפיפות המידע על גבי הפלאטות. במטרה זו בחרה היטאצ'י בדרך של המצעים המתובנתים, וסיגייט בדרך של הצריבה נתמכת טמפרטורה. האיגוד החדש,ה-Storage Technology Alliance, מתכנן להשתמש בשתיהן יחדיו על מנת לעבור את משוחה של טרה-בייט לאינץ' רבוע.
 

וירוס נולד

1986 הייתה שנה רבת התרחשויות. בין היתר, ברית המועצות שחררה את שרנסקי מן הכלא, פולארד הודה באשמת ריגול לטובת ישראל בפני בית דין בארה"ב, ממשלתה של גברת הברזל מארגרט תאצ'ר שינתה את מדיניות הבורסה הלונדונית והכינה בכך את הקרקע למסחר האלקטרוני, מעבורת החלל צ'אלנג'ר נהרסה במסע ו-7 נוסעיה נהרגו. אבל 1986 זכורה לנו בעיקר כשנה בה התחלנו את הפעילות במה שמאוחר יותר יכונה "צ'יף", וגם כמועד התגלית של וירוס המחשבים האישיים הראשון בהיסטוריה.
יום אחד ב-1986, בפקיסטאן, האחים בסיט ואמג'אד פארוק אלווי גילו את הבוט-סקטור הנמצא בתחילת כל דיסקט פלופי הניתן לאתחול ומכיל קוד בר הפעלה - executable. הקוד הופעל בכל פעם שהם עשו אתחול עם הפלופי בתוך הכונן A. האחים הבינו שהם יכולים להחליף את הקוד בתוכנה אחרת, משלהם, שתוכל להיות תוכנת שבת (resident program) בזיכרון שתוכל להתקין עותק של עצמה בכל פלופי שיוכנס בכל כונן. התוכנה העתיקה את עצמה והם קראו לה "וירוס". התוכנה שלהם הייתה מסוגלת להדביק רק פלופיס של 360KB.
שנה לאחר מכן...הופה! הווירוס שלהם הופיע יום אחד בהיר באוניברסיטת דלאוור. זה התגלה כאשר מדעני האוניברסיטה החלו למצוא בדיסקטים שלהם כותרת כרך בשםBrain(c) . חשוב לציין שפרט לשכפול עצמי ומתן כותרת לכרך הדיסקטים, הווירוס היה לגמרי בלתי מזיק...
אם וירוס ביולוגי הוא גורם סכנה ביולוגי, הרי שוירוסים של מחשבים הם גורמי סכנה לוגיים, הם מפעילים פקודות על מנת לשכפל את עצמם ולממש את הפוטנציאל הזדוני שלהם ברמת הלוגיקה של המחשב. אך על נשכח כי היום רכיבי החומרה נושאים גם הם מרכיבים שבאחוזים לא מבוטלים מנוהלים על ידי תוכנה. היכן שיש תוכנה, יש אפשרות להפעלת פקודות.

נחזור ל-1986. תכניתן בשם Ralf Burger הבין שניתן לגרום לקובץ לשכפל את עצמו על ידי צרוף עותק של עצמו לקבצים אחרים. לשם הדגמת התופעה, הוא כתב דמו וקרא לו VIRDEM. בדצמבר חילק את הדמו ביום עיון של מועדון המחתרתChaos Computer Club בגרמניה. דגם ה-Virdem היה לתוכנה הראשונה המסוגלת לשכפל את עצמה  על ידי הוספת הקוד לקבצים ברי הפעלה מסוג DOS בפורמט COM. הקהל כל כך התלהב מן התופעה, שברגר התבקש לכתוב עליה ספר. אך היות והוא לא הכיר את הווירוס BRAIN ("הקדחת הפקיסטאנית"), אפילו לא התייחס אליו בספרו. אבל בינתיים, עוד וירוס החל להתפשט, הפעם מווינה... היה זה וירוס שהתפשט בתוכנה בשם Charlie, ולכן פרנץ סוובודה קרא לו "וירוס צ'ארלי". כאשר בורגר קיבל עותק מווירוס זה, העביר אותו להאקר הגרמני ברדט פיקס (ממועדון הכאוס). פעם הראשונה בהיסטוריה, פיקס פירק את הווירוס לגורמים לאחר שנקט אמצעים כדי להפחית מאלימותו, ובורגר כלל את התהליך בספרו. הווירוס וינה גורם לקובץ אחד מתוך 8 לבצע אתחול מחדש של המחשב. פיקס החליף את הקוד הגורם לתופעה זו כך שהקבצים עצרו את המחשב במקום לאתחל אותו מחדש.
דר פרדריק ב. כהן סיים בתקופה זו את עבודת הדוקטורט שלו בארה"ב, שעסקה בוירוסים של מחשבים. הוא הוכיח בה שלא ניתן לצור תוכנה שמסוגלת לנתח קובץ ולזהות אותו כווירוס ב-100% הצלחה. הוא גם הדביק מחשב בווירוס בצורה ניסיונית וגילה שהתוכנה הויראלית מתפשטת יותר מהר ויותר רחוק מאשר איש ציפה.
ב-1987, עת שכהן ו-Kenneth Van Wyk למדו באוניברסיטת Lehigh, נוצר  הווירוס Lehigh, וירוס שלומיאלי שלא הצליח לפרוץ החוצה מהקמפוס כיוון שרק היה מסוגל להדביק COMMAND.COM וגרם נזק רב למחשב המארח (שכתוב של הדיסק ודריסת ה-FAT) אחרי 4 שכפולים בלבד. כותב הווירוס לא היה כנראה ואן-וויק ולא כהן, אלא אדם שלישי.
כמו כל טפיל אחר, וירוס שפוגע קשה בפונדקאי שלו לא יכול להמשיך לחיות. עם זאת, החשיפה התקשורתית הרבה של וירוס זה הוביל את ואן-ויק לייסד את קבוצת החדשות Virus-L על גבי ה-Usenet (רשת דומה במקצת ל-BBSים שהייתה לאחת מאבות הפורומים האינטרנטיים).
להבדיל מ-Lehigh, שרק פגע ב-Command.com, הוירוס Suriv-01 היה רזידנט בזיכרון ומסוגל להדביק כל קובץ עם סיומת COM. , מה שיכול להוביל אותו לקבצים בכל מיני קבצים וכוננים. אחריו ה-Suriv-02 רק יכל להדביק קובצי EXE. (הראשון בהיסטוריה). שניהם פותחו על ידי מתכנת שחלק אומרים היה איטלקי, וחלק -ישראלי. ניסיונו הרביעי היה כה מוצלח שהצליח להתפשט בעולם. הוא כונה וירוס ירושלים, והעוקץ שלו היה למחוק קבצים שהופעלו בימי שישי ה-13. לפני שבוע היה לנו יום שישי כזה, אבל הצרוף נדיר, כך שהווירוס עובר די לא מורגש רוב הזמן. הוא לא משפיע על COMMAND.COM, קובץ שבאותם ימים כולם שמרו עליו. הווירוס התגלה על ידי ישראל רדאי ז"ל מן האוניברסיטה העברית, ולכן נקרא "ירושלים".
נושא הוירוסים היה אז חם בעולם כולו. סטודנט אוניברסיטאי בניו זילנד מצא דרך לגרום שבאחת מכל שמונה אתחולים מדיסקט נגוע, הווירוס יגרום למסך להציג מסר: "ה-PC שלך כרגע המום/מסומם" (stoned). גם באוניברסיטת טורין שבאיטליה השתעשע אז סטודנט עם הקוד שקשור לשעון. הוא הצליח לכתוב וירוס שפגע בבוט-סקטור והקפיץ כדור קטן על המסך כאשר הגישה למחשב נעשתה בדיוק בחצי השעה. היות ווירוס זה היה מסוגל לעבוד אך ורק עם מחשבי 8086 או 8088, הוא לא שרד וניתן היום לראות את "וירוס הפינג-פונג" או "הווירוס האיטלקי" רק במוזיאונים לנושא.
גם וירוס שנכתב ב-Yale באותם ימים לא הצליח להרשים  את העולם בחיוניותו... עד שמתכנת גרמני יצא עם "Cascade" המפורסם, שזכור לכולם בזכות מפלי האותיות על המסך. רוב רובו של וירוס זה היה מוצפן, רק זנב קוד קטן נשאר גלוי לשם פענוח הווירוס. הוא הקשה מאוד על ניקוי הקבצים, והיה בסיס לתכנות של 1260 - Chameleon (הווירוס הפולימורפי הראשון, שנכתב על ידי מארק וושבורן ב-1990 והתבסס על וירוס וינה).

מפולת התוים של-Cascade

בסביבות 1988 התחילו להופיע יצרני תוכנות אנטי וירוס. למרות שהם לא מכרו הרבה, כי הבעיה באותם ימים נחשבה רק לפוטנציאלית, היה נפוץ מאוד למכור את התוכנות ב-5 או 10 דולר, ובצ'יף בכלל חילקנו אותן ללא תשלום ללקוחות שביקשו, או צרפנו דיסקט לגיליון של "אנשים ומחשבים"

אורבאנית, בדיוק כמו תניני הביבים בניו יורק...
ב-1988 הופיע ה-"Virus-B", גם הוא מחק קבצים בימי שישי ה-13 אך כיוון ובנוסף גם הודיע באותיות קידוש לבנה על הימצאו במערכת ויכולתו להדביק קבצים נוספים, קיים חשד שהוא נכתב למטרות מיצג או לימוד בלבד.
יום השישי ה-13 הראשון של 1989 חל בינואר. אחרי ההתרחשויות משנה קודמת, העיתונות השתוללה והזהירה בכל צבעי הכותרות בפני וירוסים של מחשב. למרות זאת, היו תאגידים שנפגעו. פעילות רבה של יצירת וירוסים חדשים התרחשה  בממלכה המאוחדת, בבולגריה וברוסיה.
בחודש מרץ צלצל תושב הולנדי שקרא לעצמו פרד פוגל (שם נפוץ מאוד בהולנד) לחוקר אנגלי ואמר לו שמצא וירוס חדש, בשם Datacrime, בדיסק הקשיח שלו, וכי הווירוס יבצע את פעילותו ההרסנית ב-13 של החודש לאחר מכן. כאשר הווירוס פורק, הסתבר כי  בכל יום שבין ה-12 באוקטובר (תאריך גילוי יבשת אמריקה) ל-31 בדצמבר, הוא יגרום ל- low level format של צילינדר אפס בדיסק הקשיח ובכך ימחק ברוב הדיסקים דאז, את ה-FAT - מה שישאיר את כל מידע המשתמש במצב בלתי נגיש. תכונותיו של הווירוס פורסמו, אך כיוון שמדובר בווירוס שאינו רזידנט בזיכרון, הוא נחשב לא קל להפצה. למרות זאת, השמועה רצה וכל מי שחזר על הסיפור הוסיף מעט מדעתו. לקראת יוני באותה שנה כבר היו כולם משוכנעים שהווירוס יתפרץ ב-12 באוקטובר בפרמוט הרסני של כל דיסק קשיח. בארה"ב הומצא הסיפור שהוא נכתב על ידי מחבלים נורווגיים משוכנעים שאריק-ה-אדום גילה את אמריקה ולא קולומבוס, ב-12 באוקטובר 1792.
באותם ימים עסקה משטרת הולנד במניעת פשעים. וירוס בשם Datacrime היה בוודאי פשע בעיניה, ולכן הם הזמינו ממתכנת שיכתוב תוכנה לאיתור הווירוס. ה-"Datacrime detector" נמכר בכל תחנת משטרת הולנד בדולר אחד. הוא נמכר יפה אך פלט הרבה מאוד תוצאות שווא. גרסה 2 הייתה מעט יותר מוצלחת.
בחודש יולי חברות הולנדיות גדולות החלו לברר עם IBM אם עניין הוירוסים באמת מסוכן, ואם כן מה בעצם עושה IBM לגבי האיום? אחרי אירוע Le Hulpe, בתאגיד נהגו לבדוק מצעים נכנסים עם תוכנת אנטי וירוס לשימוש פנימי בלבד. הבעיה הייתה שאם לא היו מציעים את התוכנה ללקוחות והווירוס אכן היה מפיל קורבנות ב-12 באוקטובר, התדמית של IBM הייתה נפגעת קשות. האנשים הטכניים של IBM ידעו שתחזית האסון אינה סבירה, אך יתכן ואי שם מישהו יאבד מידע חשוב בעקבות הינגעות ב-Datacrime. לכן, בספטמבר 1989 IBM השיקה את גרסת 1.0 של תוכנת הסריקה שלה, יחד עם הסבר ללקוחות. חברות רבות סרקו אז לראשונה את המערכות שלהם. בקושי נמצא Datacrime, אך נמצאו גרסאות של הוירוסים הנפוצים יותר.
ה-13 באוקטובר חל באותה שנה ביום שישי, כך שזה היה מועד הפגיעה של שני וירוסים: ירושלים ודטהקריים. גם בארה"ב וגם בהולנד, אחוזי הפגיעה היו כמעט אפסיים - בעיקר בהשוואה לציפיות שהעיתונות עזרה ליצור. בלונדון, המכון המלכותי למען העיוורים הודיע שהם איבדו כמויות מידע גדולות וחודשים של עבודה בעקבות הווירוס. אחר חקירה הסתבר שמה שהיה להם הייתה התפרצות מינורית של ירושלים, ומה שנמחק מ-4 מחשבים היה בעצם מספר קובצי תוכנה קלים להחלפה. עם זאת, ההתפרצות באתר זה נרשם כ"אסון גדול" בתקשורת.
באותם שנים עליזות כל התפרצות של וירוס מסוים בסביבה התאגידית טופל באופן פרטני, לפי מקרה. התוכנות הקיימות שמשו לגילוי וירוסים של הבוט-סקטור על ידי בדיקת הבוט-סקטור. תוכנה נוספת ידעה להתמודד עם התפרצויות של וירוסים מסוג ירושלים ו-Cascade.
סימנטק, שהייתה עד אז יצרנית תוכנת ניהול למסדי נתונים, השיקה בסוף 1990 את האנטי וירוס של נורטון. באפריל 1991 השיקה חב' סנטרל פוינט את המוצרCentral  Point Anti Virus. אחריו גם יצא הדור החמישי של Xtree ונוספים, שרובם החליפו למעשה את התוויות של מוצרים אחרים, כמעט כולם ישראלים. באותה שנה כבר הסתובבו  מעל 1,200 וירוסים, חלק לא מבוטל מהם נכתבו במזרח אירופה וברית המועצות (ובעיקר מאזור רוסיה, שהפך לעצמאי בדצמבר אותה שנה), ואחת הדרכים העיקריות להפצתם הייתה דרך רשת ה-BBSים. אחד אחר השני קמו אחרי VX BBS הבולגרי, BBSים שהתמחו בייצור וירוסים.
הוירוסים חגגו מכל עבר. גם הוירוסים הפולימורפיים החלו עידן חדש, כאשר הווירוס "טקילה" נגנב בשוויץ על ידי חבר של כותבו, ונשתל בעותקי המאסטר של אבי הגנב, יצרן תוכנות שיתופיות.
מהר מאוד התפתח תחכום גובר במנגנון הפולימורפיזם, מנגנון המשנה את הווירוס עם כל רפלקציה שלו.

ואז, כאילו שזה היה חסר לנו, יצאו חבילות תוכנה שאפשרו לכל אחד לכתוב וירוסים (ראו VCL ו-Phalcon/Skism Mass-Produced Code Generator).
יחידת המחשב של סקוטלנד יארד הצליחה, אחרי שלושה חודשי פעילות, לעצור קבוצת כותבי וירוסים בשם ARCV או Association of Really Cruel Viruses. תופעה נוספת מאז הייתה אנשים או גופים שמכרו אוספי וירוסים. אחדים נתפסו על ידי הרשויות, אחרים מעולם לא.
ב-1993 XTREE  נמכר ל-Central Point Software, (שנמכרה שנה לאחר מכן לסימנטק). לקראת אמצע 1993 היו כ-3,000 וירוסים, בשנת 2000 היו מעל 50,000, באפריל 2008 מנתה סימנטק מעל מיליון. לא נכנס כאן לסוגים, גוונים ומוטציות. למניעים לכתיבה או לרווחיות פתרונות האבטחה. רק נשאר לנו לקבל שסביבת המחשוב הוא עולם ומלואו, ובעולם המלאכותי יש -כמו בטבע- שפע מזיקים וטפילים, כי אם היה הכול מושלם, הרי שהיה זה גן עדן.
 

יחיו הקנאים

להלן, קטע מאת המשורר הקובני Jose Marti.

"ומה עניין שמיטה להר סיני?", תשאלו... והתשובה: כנראה שבכל זאת עשינו משהו איכותי. עובדה, למרות מכתבנו מחודש מרץ כל יום צצים impersonators חדשים.
 

קישורים

● על 10 הטכנולוגיות הישראליות שמשנות את העולם

● פינוקיו של ימינו - זוג בנה ומגדל רובוט-ילד. תסכימו שבשבועיים האחרונים של אוגוסט יש מעט הורים שלא היו מחליפים את ילדיהם בכאלה...

●  מישהו הביא מחשבון תמים לפגישה מסווגת? האיש בשולחן השכן בבית הקפה עסוק בחשבונות תמימים כביכול? רוצים לשחק אותה בלשים? הסינים מוכרים לכם מצלמה מוצנעת במחשבון. שימו לב לחור העדשה הקטן בצד.

● סדום זה כאן! http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3935634,00.html

● תשכחו מאנרגיה סולארית, את המכונית הבאה אתם תפעילו בכוח הזרוע. (תודה ל-י.)
 

השורות של עמית

צבא , תקשורת וטיפשות

(או על פי גרסת עמית: "צבא דמיקולו, תקשורת דמיקולו, ואוסף מרשים של טיפשים")

הפעם לא מדובר רק בצבא הישראלי, מדובר דווקא בזה האמריקאי. גם לא מדובר בביצועיו בשטח אלא בטיפשות חייליו באזרחות. ושוב פייסבוק.
זה לא סיפור חדש שנוכלים ניגריים עושים שימוש בתמונות של חיילים אמריקאים באפגניסטן ובעיראק כדי להונות נשים תמימות. הנשים שנופלות בקלות למלכודת הזו הן האירופאיות שאין להן מושג מה זה צבא, כך יכול הנוכל לומר לה שהוא משוחרר מהצבא וצריך עזרא במימון הטיסה שלו. או שנחוץ לו טיפול רפואי והצבא לא משלם. והחברה האלה מנפקים מסמכים "רשמיים" באנגלית קלוקלת אבל זה עובד על מי שמשתמש בתכנת תרגום כדי לחפש אהבה.
אחד המסמכים שנשלח לנשים הוא "אישור מרופא" שהחייל עומד למות תוך ארבעה ימים אם לא ינותח, כתוצאה מאכילת יתר של אוכל זבל (junk food). במקרה זה הנוכל נפל על דרום אפריקאית שעשתה מהמכתב מטעמים. אבל היות ומסמכים כאלו נפוצים למדי אני יכול להבטיח לכם שנשים נופלות במלכודת. מסתבר שכן ומסתבר עוד יותר שדווקא נשים אמריקאיות נופלות במלכודת הזו. (אולי לא במקרה של אוכל זבל כי מי כמו האמריקאים לדעת שמאוכל זבל לא מתים, רק משמינים).
בקיצור, צבא ארה"ב מתחיל להיות מודאג בעיקר בדרגים הנמוכים (חס וחלילה שהדרג הבכיר יתעניין... הרי זה בסך הכל חיילים, בשר תותחים). בחיפוש קטן גיליתי את הבעיה, חיילים אמריקאים מפיצים בפייסבוק תמונות שלהם בשטח עם חברים, עם כלי רכב, שמות גדודים, אוגדות וכיו"ב ואפילו שמות של מפקדים. כל זה מוזר לי כי כל ישראלי היה בצבא ולא תמצאו אחד שיצרף את פרטי השירות הצבאי שלו לפייסבוק.
אבל זה לא נגמר כאן. פנה אלי עיתונאי בשם טים הראל מהפוקס והוא רוצה לעשות כתבה על שימוש בתמונות של חיילים לצרכיי הונאה ולצורך הכתבה הוא מחפש נשים שהונו, אבל רק כאלו בדרום קליפורניה, דהינו מתחת לפנס, ולא עזר שום הסבר הגיוני שבעצם הקרבנות האמתיים הם בכלל מחוץ לגבולות ארה"ב. זה לא חדש שהתקשורת עצלנית, אבל לפעמים זה באמת מוגזם.
אבל כמו שאני כותב את השורות הללו התפרסם  גם הסיפור על החיילת הישראלית לשעבר, צעירה ורעננה שהצטלמה עם פלשתינים כפותים והעלתה את התמונות שלה לפייסבוק. לשאלה כמה טיפש יכול אדם להיות אין לי תשובה, ואני מקווה שגם לא תהייה לי, בסך הכול אני עדיין מאמין בגזע האנושי, אם כי מקנן בי ספק לגבי מנת המשכל הממוצעת שלו.
 

תמונות של מי?

אחת הבעיות של הונאה על האינטרנט היא האמונה של רבים שהתמונה ששלחו להם היא באמת של האדם השולח. רבים לא ממש מבינים כמה פשוט זה לשמור תמונה כלשהי. הם מקבלים תמונה ששמה עבר שינוי וזה מספק אותם: אז הנה משהו לגבי כיצד יודעים מה מקור תמונה לאהבלים גמורים.
כל אביזר צילום דיגיטלי כולל טלפונים סלולאריים מטביע בקובץ התמונה נתונים (METADATA) הנתונים כוללים: רזולוציה (אורך ורוחב בפיקסלים) אביזר הצילום (המצלמה או הטלפון הסלולארי והמודל המדויק) תאריך ושעה בא צולמה התמונה. בנוסף לכך, לכל אביזר יש פורמט משלו, כמו שלכל אתר אינטרנט יש פורמט משלו. כך למשל אם מישהו שולח לכם תמונה ששמה נראה כך

40379_418849226198_732126198_5239973_1380633_n.jpg

הרי שהיא נלקחה מ-פייסבוק. אם יש לכם ספק לגבי זהות השולח תדרשו את המקור, אם יש לו תמונה מוקטנת הרי שיש לו גם את המקור. ואם אין לו, שיצלם את עצמו על המקום וישלח.
שימו לב גם לרזולוציות של התמונות. לפעמים נוכל יחתוך את התמונה (Crop). במקרה שכזה הרזולוציה לא תענה לפרופורציות המקוריות של תמונה דיגיטלית 4:3 ברוב המקרים ומספר הפיקסלים לא יהיה עגול.
כל עריכה של התמונה תשנה את נתוניה, כמובן שניתן לשנות ידנית את הנתונים הללו אבל לא כל אחד יודע כיצד ודי מסובך לזכור מה הם שמות המודלים, איזה רזולוציות הם תואמים, ונוכלים מתקשים למצוא זמן להתעסק בזה.
 

מתיו הקטן

מתיו ברונפמן, בעל גרעין השליטה בבנק דיסקונט, אומר ששכר הבכירים זה מה שיפה בקפיטליזם ואנחנו לא בסוציאליזם. החרא הקטן -סליחה על הביטוי- נולד עם כפית של זהב תקועה עמוק עמוק בישבן, הכסף של אבא עשה אותו "מהאנשים החזקים במשק הישראלי" (ציטוט מידיעות). רגולציה לא מעניינת אותו, מעניין למה. הוא מחזיק בגרעין השליטה בבנק שאם יסירו ממנו את הרגולציה והפיקוח הוא ישתה ללקוחותיו את הדם בקשית. היום הוא עושה זאת בגביע מרטיני, בלי רגולציה זה יהפוך לכוס גדולה של מילק שייק וייגמר במרקייה. ועוד אומר הברונפמן הקטנטן שהוא לא שם קצוץ על דעת הקהל ואם לא מוצא חן בעיני הציבור שכר הבכירים הוא יכול למכור את המניות שלו.
אפסים מהסוג הזה אני מתעב, אלו שמדחיקים את העובדה שהמדינה העשירה עם הכלכלה החזקה ביותר בעולם היא סוציאליסטית (גרמניה). האיש לקח את כספו של אבא, ומשנתה הכלכלית הקלוקלת של ארה"ב, בה האזרח הוא כיסוי התחת של המערכת הבנקאית המלוכלכת. עם המשנה הזו הוא משתין על הציבור בישראל בקשת. אני מוכן להתערב שמתיו ברונפמן לא היה מקבל משרה בניקוי שירותים אם לא היה לו את הכסף של אבא. אני לא חושב שהוא לא יודע על מה הוא מדבר, הוא יודע היטב. הוא אומר באופן פשוט: יש לי כסף, מעניין את התחת המלוקק שלי מה הציבור חושב.

מצטער שאני מקצר השבוע - חופשת הקיץ מדכא פה כל עניין אבל יש סרטים...
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית